להביא "אותי "לטיפול

ענבל מתוך מה שכתבתי לך וההרגשה שלי בין הטיפולים,החלטתי לפתוח את זה היום . הבאתי את היומן שלי(בפעם הראשונה)התגברתי על הבישנות על הבושה הטבעית שלי זה היה מבין אבל העזתי.דיברתי על הפערים הגדולים שאני מרגישה בין ההרגשה בזמן הטיפול לאחריה.סיפרתי לו שלפעמים אני ממש שונאת אותו שאני חווה אותו קר מנוכר.שזה קשה ונורא שהוא לא לידי כשכ"כ קשה לי.שאני מרגישה אבודה.זה כמו ללכת על גשר מעורער מעל נהר אני מרגישה שהקורות מתנדנדות,אני נופלת נשמטת ואין מי שיציל.הכל חשוך וקר. אני מרגישה טוב עם זה שנפתחתי שממש הבאתי את עצמי. זאת תחושה טובה ,עם עצמי אבל שוב מרגישה שזה מתנדף ונעלם למרות שזה קצת יותר טוב מהפעם הקודמת. אני חושבת שזה שהוא מודע לקושי הכל כל גדול שלי להיות לבד ,זה מכניס אותו לחוויה שלי.זה מקל במשהו. ענבל עד כאן זה היה לשתף אותך. אני רוצה לשאול אותך- את חושבת שיש עניין להשאיר דברים עמומים ,לא ברורים ,נתונים לפרשנות ? בכלל יש לי קושי עם עמימות. עד עכשיו הייתי מתקשרת אליו כשהייתי צריכה והוא היה חוזר אלי כשהוא התפנה. עכשיו עברתי להודעות.מיוזמתי. אני ממש משתדלת להיות מתחשבת. אתמול בבוקר שלחתי לו את ההודעה,חיכיתי לתשובה והיא לא הגיעה אז החלטתי להתאפק,לחכות לטיפול ולדבר על זה כמו ילדה גדולה. הוא אמר לי-"ראיתי את ההודעה שלך רק היום בבוקר ולא ראית טעם להגיב כי גם כך אנחנו נפגשים". זאת כבר הפעם השניה שאני מקבלת ממנו תשובה כזאת. לא היה לי כח להתעקש מולו על תשובה ברורה יותר. את מסכימה איתי שיש משהו עמום שמעורר אמביוולנטיות לגבי הקשר בין הפגישות? אשמח אם תוכלי לפזר את הערפל. אדוה

שלום אדוה, תודה ששיתפת אותי- אני חושבת, כתמיד, שהדיבור הגלוי בתוך הפגישות הטיפוליות הוא חשוב ביותר. לגבי העמימות באשר לקשר שבין הפגישות - אני חושבת שכל מטפל נוהג אחרת בנושא הזה, אבל בתוך כל טיפול ובתוך כל קשר טיפולי לא אמורה להיות עמימות, הגבולות אמורים להיות מוגדרים ככל האפשר. בברכה, ענבל