הי שוב

שוב אני.. ננסה שוב.. אני עצובה רוב הזמן. די קשה לי לחייך או לדבר עם מישהו. בשבוע שעבר ישנתי די הרבה. אני מרגישה מדוכדכת. קשה להירדם, קשה ללכת לישון ואני עייפה מאוד. באחד ממקומות העבודה שלי אני מרגישה עצובה באופן מיוחד. אין לי שם ממש סביבה חברתית ורוב הזמן אני שותקת או מתקשרת מול הבוס. זו עבודה שיש בה קצת צדדים טיפוליים והתבקשתי לתעד איזו שיחה טיפולית כזו בין שניים והושבתתי לגמרי. נפלה עליי שוב העצבות, כמו שמיכה כבדה ורטובה, ואני לא ממש מצליחה להשתחרר מתחתיה. רק לשמוע תהליך שעבר מישהו, ולראות את הסגנון שלו וכמה הוא שונה מאמא שלי, הוביל אותי לדכדוך עמוק. אני מושבתת. יש עוד הרבה עבודה, אבל כל מה שאני יכולה לעשות זה לשבת פה וליפול לשינה בתוכי. אם הייתי בבית כנראה הייתי פורשת לישון. נעצמות לי העיניים.. ל.

שלום ל. הצטערתי לשמוע.. דכדוך ועייפות, נפילה לשינה פנימית וקושי ללכת לישון באמת. נשמע שגם את זקוקה לחופשה... מקווה שתוכלי לאפשר לעצמך אחת. אולי יש גם דבר כזה 'לצאת לחופשה בתוכי'?.. :-) ענבל

הי ענבל, תודה על ההבנה.. הייתי שמחה לצאת לחופשה, אם כי אני לא בטוחה מה הייתי עושה בה. אני לא תיירת כל כך מוצלחת, מביך להודות.. וחופשה בבית ככל הנראה תעורר אותי לשקוע בעצמי ולישון, וזו לגמרי לא חופשה.. נראה שאאלץ להחזיק קצת עד חלוף זעם.. אולי החגים, ויותר מכך- הסתיו (אם יחליט להגיע מתישהו) יחייה קצת.. ליל מנוחה בנתיים, ושוב תודה- לילך

הי ענבל, מצטערת ששוב.. השעה 9:30 ואני מתלבטת אם ללכת לעבודה. אני מרגישה קצת מרוקנת ועייפה ונורא נורא רוצה חופש. יש לי המון עבודה מהבית, אבל צריך גם ללכת לעבודה במשרד. מדגדג לי להודיע שאני חולה ולעשות מהיום סוף שבוע ארוך. אני קצת מקווה שמשהו כזה יאפשר לי לנוח במידה מספקת, אבל גם קצת יודעת שבא לי גם בשבוע הבא לקחת לעצמי חופש ככה. אני עייפה, אבל לא ממש בטוחה ממה. לילך