חופשה נעימה

שלום לכולם, המון תודה לכל המפרגנים לחופשתי. ניפגש כאן ביום ראשון הבא, 22/8. שימרו גם אתם על עצמכם, ענבל

אהלן ענבל ובוקר אור, איך שלומך? לא אמרתי מילים של לפני, ובכל זאת, עכשיו אוכל אולי מעט להשמיע קול קטן שחשב לו (בין כל השאר) שגם מאד פיללתי בלבי שתצאי לחופש, אולי גם כי פשוט את בת אדם. ייחלתי להפוגה. במקביל גם בממשי - שהטיפול יצא לפגרה, וגם במובנים רחבים עוד יותר. כמה כבר אפשר לראות את הפרצופים אחד של השני; אולי אפשר לנסות להניח קצת למעגלים האלה. נדמה לי שאף אחד לא הזכיר שבחופש (בפרט בשיחות טיפוליות) לפעמים יש גם הקלה זמנית, לשני הצדדים ובפרט גם למטופל, אפילו אם, נגיד, נזכיר רק את ההקלה הקונקרטית של ההוצאה וההשקעה הכלכלית. אפילו חשבתי ששבוע הוא מעט מידי למקום אינטנסיבי ומרוכז שכזה, כמו כאן, בפורום. אין מה לעשות - בפועל ובמקביל, במיוחד עכשיו בפרק החופש, לעתים רמת החרדות קופצת אל על וישנם גם רגעים רבים של מצוקות קיצון, לצערי. כאמור, לא רק. גם וגם. מאבק איתנים. איכשהו בהקשר זה רציתי להשאיר לעצמי שאלה פתוחה של לפעמים - איך שומרים על רצף והמשכיות, ולא רק דרך ה'טרול' הפנימי (ההוא שלא סובל נפרדות ותלות). בעצם, ככל הנראה, ואולי גם בלשון המעטה, זו דרך לא יעילה במיוחד, אולי אפילו סותרת. גם מעכבת וקוטלת צמיחה. אוף התבלבלתי. איכשהו נדמה שיש משהו קצת סמלי בכך שבדיוק עכשיו נשברה לי המראה בבית והתנפצה לרסיסים חדים. או שסתם. אבל הי - בוקר אור ושבוע טוב להת' איילת השחר ("מעירה אותן בבוקר...")

הי איילת השחר, ראיתי הודעתך באיחור מה. אכן, שאלתך מבולבלת משהו.. קצת עם סתירות.. לא בטוחה שהבנתי לגמרי.. ובכל זאת: לגבי השאלה על רצף והמשכיות - איך שומרים? בדיוק כך, כפי שעשינו עכשיו. זוכרים גם בהיעדר את היש, וכשהוא שוב ישנו- מדברים יחד על חוויית ההיעדר.. טוב לשמוע ממך, ענבל

א.ה יקרה אני כותבת לך ובעצם די חושבת שההודעה הזו לא תעלה,המקום הזה משום מה ממש לא מעודד רצף והמשכיות.עץ שגודל כבר יותר מיומיים הוא כבר לא רלוונטי כאן,טוב אולי בכל זאת ננסה ,אולי תראי במייל. בכל מקרה גם אני חושבת שבחופשה יש גם הקלה ולא רק כלכלית. לפעמים זה אפילו טוב קצת להתגעגע.אבל לא יודעת,הפעם יותר קשה לי,הפעם זה לא מרגיש רק אי רציפות,הפעם יש תחושה של התרחקות. הרי זה שבחופש נהנה ומבלה וזה שלא בדר"כ צולל.אז זה בעצם לא ממש מפתיע שקשה להתחבר מחדש,יש מיקומים חדשים אצל שני הצדדים. ממש קשה לי בכל מקום בזמן האחרון,אפילו כאן.אבל מה שעוזר לי לתחושת הרצף זה שאפילו שלפעמים יש חופשה של מישהו,עדיין יש אחרים מוכרים שהם כן כאן.ומבחינתי זה מאוד עוזר לראות כאן פרצופים מוכרים מפעם,ובמיוחד במקרה שלך. למרות הכינוי השונה, שמרת אפילו על ראשי תבות זהים מפעם.וכל פעם אני מחייכת מחדש. לפעמים אני מרגישה שהחיים והאנשים הם בעצם אוסף של משוואות עם נעלמים. משהו מורכב כזה שלא באמת אפשר לפתור.אפשר קצת לפשט, לצמצם,להחסיר.ואם נעלם אחד יוצא לחופש,אפשר להעזר באחרים, להישען עליהם קצת יותר באופן זמני.הבאסה שלפעמים זה שנעלם הוא העוגן,הוא המחבר בין כולם,ויש מקומות שאין מהם חזרה.ואז יש באמת בלגן,כאוס אמיתי. ונזכרתי לעצמי שפעם בטיפול בתקופה לא כל כך טובה,השתמשתי הרבה בדימוי של מצבר שנגמר.ואמרתי שבקרוב כבר אי אפשר יהיה להטעין אותו שוב.באופן סמלי,אחרי פגישה ממש טובה שבעצם סימנה שינוי בטיפול יצאתי החוצה וגיליתי שהאוטו לא מניע,המצבר של האוטו באמת נגמר.מזל שאני כבר הייתי במצב שיכולתי להפריד בין הדימוי למציאות.ומצבר באוטו באמת די קל להחליף. מקווה שבינתיים הספקת לקנות מראה חדשה,אולי אפילו יותר מוצלחת מהקודמת. דנה