"זה טיפול"(?)

ענבל 1.כותבת כאן הרבה לאחרונה,מקוה שלא מתישה מידי. הנוכחות שלך מיטיבה איתי מרגיעה. לי מתיש מתיש הטיפול הזה. מטלטל,סוחט,קורע אותי מבפנים, תהליך הוא קורא לזה המטפל. היום בטיפול נזכרתי בארוע טראומטי במיוחד. הורדתי את הראש ,הכל כאב הכל .רק רציתי ללכת משם. זה היה נורא.הייתי בתוכי ניסיתי לבכות ולא ירדו לי דמעות בתוכי הרגשתי כאב נורא ,חד ,קורע.הוא רק ביקש ממני להרפות.בכלל לא שמתי לב שאני מכווצת.זה היה נורא.די פשוט אין לי כח יותר. ענבל,איפה מחלף היציאה הקרוב?הדרך משובשת יש מהמורות אני לא רואה מילימטר מלפני ערפל כבד.זה מרגיש לי מסוכן. 2.בהקשר לחופשה של המטפל.אני חושבת שבאמת עשיתי לו אידיאליזציה (ככה כותבים)ואולי הכעס עליו היה איזה סוג של מרד גיל ההתבגרות. אולי הכעס הזה מעיד על איזה נפרדות?על פיתוח עצמאות כלשהי? אנ רוצה לנסות לתפוס אותו אחר שונה כבן אדם לא לעשות ממנו איזה "אל"איך מעבדים את זה .מביך לי עדיין לדבר איתו על זה.על איך אני תופסת אותו.למרות שכן נגענו בזה קצת. בהמשך לדרך ,אולי תסמני לי עם התמרור. יום טוב אדוה

שלום אדוה א) אכן תהליך. סמני לעצמך נקודת יציאה טנטטיבית בעוד פרק זמן משמעותי (שנה? שנתיים?) ועד אז – תנסי להיות בתוך, ואל תנסי לבחון אחרי כל מהמורה את אפשרות היציאה. ב) כעס – חלק מהקשר, בעיקר בזמן פרידה. לא צריך לנתח יותר מדי.. בברכה, ענבל

ענבל די הזכרת לי את המטפל עכשיו "אל תסבירי ותנתחי פשוט תדברי" או:"תני לי לעשות את העבודה..." בכל מקרה והחשוב מהכל שאני מרגישה היום הרבה יותר טוב חוזרת לעצמי. תודה שהיית איתי . אדוה