למידת לקחים

למה כל כך קשה לי להבין שאלכהול ביחד עם התרופות עושה לי רע? פעם אחרי פעם...ואולי קשה לי לסרב ולא להבין. בכל מקרה, אני מרגישה ריקה. ריקה ועצובה. אני דואגת בחופש לעשות כל יום משהו נחמד וחברותי, לצאת מהדפוסים הדיכאוניים...וזה עושה לי טוב סה"כ, אבל בסוף היום כשאני נשארת לבד, אני לבד (עם בן זוג וחתול), מרגישה לבד. אני צריכה כלב, היום ראיתי כתבה שיש עומס בצער בעלי חיים. ואני לא מבינה את התחושות שלי...למה...ואני לא מבינה למה אני כותבת כאן, במה זה יעזור לי? הרי תשובה הלילה לא אקבל, ומחר בטח אהיה במקום אחר כבר, אז למה זה טוב? אני באמת שואלת. אני באמת מנסה להבין מה אני מקבלת כאן שגורם לי להמשיך לכתוב. אני יכולה לכתוב או להגיד את תחושותיי להרבה אחרים משמעותיים בחיי. טוב כאן אני קצת מבינה למה הפורום הוא יותר טוב. אולי הוא פשוט מפלט משעמום, וזה הכל? לא חושבת כי בפורומים אחרים אין לי שום חשק ורצון לכתוב (כל עוד מקבלים אותי כאן). בקיצור, מה את חושבת? איזה מקום הפורום מהווה עבורי ועבור הפונות הקבועות האחרות? ולמה אני מרגישה לבד? ותמיד זה יהיה ככה? אולי כשאהיה אמא כבר לא ארגיש לבד? זה בסדר לחשוב ככה ולתת לתינוק מטרות עוד לפני שהוא קיים? ואולי משהו באמת דפוק בזוגיות שלי אם בתוכה אני מרגישה לבד? שאלתי 6 שאלות, ספרתי, עכשיו לא תוכלי להתחמק מתשובות קשות ולא נעימות כמו שלפעמים נדמה לי שאת עושה, בעדינות ובנעימות, אבל זה מותיר חרדה אם התשובה כל כך נוראית שאולי עדיף לא לשאול שוב. בעצם 7, פתחתי גם עם שאלה... אני מעצבנת? 8... תודה דורותי נ.ב. אם אני כותבת יותר מדי ומעמיסה, אפשר להתעלם מהודעותי הקודמת שכותרתה "השבוע הבנתי משהו" או משהו כזה...היא לא כל כך חשובה. שוב תודה.

הי דורותי, לא אתחמק, אלא אומר ישירות – אין באפשרותי לענות על השאלות שאת מעלה מעבר למה שאנחנו מדברות עליו כל הזמן: הקושי להיות לבד ולחוות את תחושת הריקנות שמפניה את מגנה ע"י הנטייה להתמלא במשהו: אלכוהול, תרופות, כתיבה – לצורך הרגעה. בברכה, ענבל

זה אומר שאני דפוקה? מה דפוק- הריקנות או הדרכים שיש לי למלות אותה? אני רק רוצה לציין ששני אחיי השתמשו הרבה בסמים קשים גם, ואחותי אף עברה גמילה. אני הילדה הטובה במשפחה. אולי זה מעין מודל שקיבלתי? או שפשוט משהו דפוק במשפחה שגרם לכולנו להשתמש בסמים? ואולי זו סתם התרבות הקיבוצית... אני מעצבנת? דורותי