דאגה

ענבל, אני כל הזמן דואגת, כל הזמן חושבת. איך אפשר להפחית את הדאגנות הזו? את הטרדה? אני מרגישה שאני לא יכולה להשקיע בטיפול כי אני בתחושת ארעיות קשה ביותר גם בו. אולי מחר אסולק? אולי יגמר לי הכסף? למה להיחשף ולהיכנס לתהליך אם מחר הכל יגמר? כך אני חושבת. ואז הכל לא זז. מחפשת עוד טיפול שיעזור לי בבעיה אחרת אבל גם שם מפחדת שלא אוכל להשקיע מפאת חוסר כסף ותחושת ארעיות בעקבותיו... איך יוצאים מזה חוץ מתלייה?

שלום יפעת תחושת הדאגה והארעיות מושתתת גם על סיטואציה אובייקטיבית (קושי כלכלי, במיוחד לנוכח הפיטורין) וגם על חוויה פנימית (אי אפשר לסמוך על שום דבר ועל אף אחד, כי כל קשר ייגמר באיזשהו שלב במפח נפש או באכזבה, אז כדאי להתכונן). על שני סוגי הקשיים צריך לדבר – את הראשון, הכלכלי, צריך להסדיר. בשני – יש לטפל, וזה מורכב יותר. בברכה, ענבל