...

ענבל, אולי תוכלי לעזור לי... החיים שלי דפוקים לגמרי, ואין שום צורך לפרט כרגע. כרגע העניין הוא שהבעיות המציאותיות עדיין לא נפתרו (והן מעולם לא נפתרו) וכך נוצר מצב שאני נמצאת בהמון משברים ובעיות. שאלתי אליך- אני לא יכולה לסבול את הגבולות של הטיפול, אבל מאוד משתדלת. יחד עם זאת, אני חושבת שהמטפל שלי שמתעלם מכל קריאה שלי לעזרה מחוץ לגבולות הוא לא בסדר. מותר לי לפנות לעזרה במצבי חירום, והוא צריך לענות לי. רציתי לשמוע מה דעתך על כך. האם מטפל אמור לענות במצבי חירום? פשוט מבקשת עזרה. אני גם רוצה לציין שרציתי לפנות לעו"ס או למטפלת אחרת, והוא סירב בטענה שזה יהרוס את הטיפול, ושצריך להתמקד בטיפול אחד. אני מאוד מבולבלת. בבקשה תנסי לעזור. שבורה לגמרי, וזה מאוד שובר לפנות כל הזמן לעזרה ולהתחנן לעזרה, וכל הזמן מתעלמים ממך.

שלום לי, זו שאלה שבלתי אפשרי לבחון אותה מחוץ לקונטקסט. על פניו - ברור, במצבי חירום מטפל אמור לדאוג למטופל שלו. מצד שני, אם יש למטופל מצבי חירום כל הזמן? אם כל החיים שלו הם מצב חירום אחד גדול (אובייקטיבית או סובייקטיבית)? ואם היציאה מגבולות הסטינג הטיפולי בשעות חירום תעורר רעב או צורך גם במצבים שאינם חירום, מה אז?.. לכן, היציאה מגבולות הטיפול היא נושא מורכב ועדין מאד. זו לא שאלה של כן או לא, אמור או לא אמור. בברכה, ענבל

לצערי, הכרתי את זה בטיפול שלי מאוד מקרוב. המטפל לא ויתר לי, וביחד בשת"פ התגברנו על זה עם הרבה קושי. הפתרון? כל אחד מה שמתאים לו ולקונטקסט הטיפולי והמטרות שהוגדרו אני יכולה לייעץ לך מתוך הניסיון שלי בטיפול שכדאי- לקבוע דרכי התקשרות מחוץ לטיפול, לקבוע מהם מצבי חירום אמיתיים או סובייקטיביים, מהם דרכי התקשרות מקובלות ביניכם בין הפגישות, באיזה שעות? כל שעה עגולה? מאיזה שעה עד איזה שעה? מהו זמן המתנה סביר (שלך) לתגובה (שלו), האם הוא צריך לענות לכל הודעה? או אולי מספיק שהוא רק ראה או שמע את המצוקה? איפה עוד את יכולה להיתמך בתקופת "בין המיצרים" של המצוקה? ושוב... כדאי שהכל יהיה בגבולות הטעם הטוב, ומתוך מחשבה ושת"פ של שניכם. אחרת זה לא יילך. זה כוחות מנוגדים. עניין של היצע וביקוש. וכמובן, מתוך טובת המטופל והקשר עם המטפל. כמובן, שאם המצב הוא ממש קשה, אז כדאי ורצוי לחשוב על הגדלת מכסת הפגישות השבועיות (זאת דעתי, זה מה שעשינו במקרה שלי) לדבר ולדבר ולדבר את זה, עד שמגיעים לעמק השווה אין ברירה, למדתי שגם למטפלים יש גבולות, וכדאי מאוד שלמטופל יהיה גם כאלו גבולות ברורים. ככה זה עובד.

החיים לא מאורגנים, ואכן יש מצבי חירום פעם ב, אבל לא כל הזמן. יחד עם זאת, בטיפול אנחנו מתעסקים הרבה בנושא הגבולות. אני מחדדת את שאלתי- אני מאוד רוצה לקבל עזרה מעשית, מטפל (אחר/ת) שממש יעשה ביקור בית ויעזור לי לארגן את החיים. אובייקטיבית- זה המצב כרגע, וזה מה שיכול לעזור לי, אני חושבת, ואני בטוחה. הענין הוא שהמטפל שלי מתנגד לעוד טיפול במקביל, ומצד שני במצבי חירום (פעם ב) הוא לא זמין בשבילי. וזה משגע אותי!!! בבקשה תנסי לענות על השאלה הזאת. למה אסור שיהיה מישהו שיבואויראה איך אני חיה ויעזור לי לארגן את החיים?