הגיע היום,

והוא נסע. לא לשבוע שבועיים, אלא שבעה. והתכוננו ושוחחנו, אבל רגע אחרי שיצאתי מהפגישה הבוקר (הערב נוסע...), צצו להם הדמעות, והופיעה לה חלישות הדעת. ופתאום, למרות שעשינו היום פגישה ארוכה מתמיד, נראה לי שזה לא היה מספיק והייתי צריכה עוד, ולא באמת הצלחתי להעביר את כל התחושות ולשמוע את כל מה שתכננתי לבקש... והיה עוד משהו שככה השאיר לי תחושה פחות נעימה. הבאתי לו מתנה. גם בערב פסח הבאתי מתנה וצרפתי לה ברכה, והיה נראה לי שהוא נהנה לקבל אותה ואני עוד יותר נהניתי לתת. אבל היום, כשהבאתי שוב מתנה ושוב כתבתי, היה נראה לי שזה קצת לא מצא חן בעינין (לא המתנה, אלא עצם הבאתה), והוא אפילו אמר: "טוב, נצטרך לעבוד על זה..." והאמת, נפגעתי. ואני יודעת שאין על מה. זה פתאום החולשה הזו שאני מרגישה מולו, והופכת אותי להיות היום רגישה מתמיד. מה נורא כ"כ בלתת מתנה בארועים מיוחדים, אם זה מה שאני חשה ומרגישה? באמת צריך לעבוד על זה? תחושה כזו שמישהו הטיל בך דופי, צריך לשנות אותך... תעזרי לי ענבל, לראות את הדברים מזוית ראיה רחבה יותר, אני מרגישה מבולבלת.

שלום מיקי, אכן קשה , הנסיעה הזו שלו.. ארוכה נורא. העיתוי הזה, שבו בחרת דווקא להביא לו מתנה, הוא מעניין. כלומר, זה לא מובן מאליו , כמו ערב חג למשל. בכל זאת – הוא נוסע ואת זו שמביאה לו מתנה.... זה מעורר סימן שאלה כלשהו. אני מניחה שלזה הוא התכוון ב'לעבוד על זה' – שאולי לפני הנסיעה לא יהיה נכון לפתוח את הנושא הזה, אבל זו נקודה למחשבה בהמשך. זה אקט משמעותי בטיפול , הענקת מתנה. זה הגיע בעיתוי משמעותי בטיפול – לפני נסיעה שלו. אני לא חושבת שצריך לשנות את זה או אותך. רק לבחון את זה. ענבל