מותר לי לכעוס!

מדוע לא העלית את הודעתי האחרונה? בגלל שהיא קצת צרמה לך? אני כועסת ומותר לי ואני מצפה לתגובה!

יפעת שלום, אכן, מותר לך לכעוס, אבל יש כללים מסויימים לכתיבה כאן ולביקורת המושמעת. אני לא אחזור עליהם בכל פעם מחדש. אני מחזירה אותך לדברייך מלמטה, בתגובה לדפי לגבי ההפנמה - כנראה שיש דברים שצריך להפנים כדי להיות כאן. מקווה שנצליח, ענבל

אני לא ממש מחבבת אותך. אולי זה ישתנה ואולי לא... אני פשוט לא אוהבת צביעות וזה צורם לי. גם דיכוי וחוסר שוויון וכל עוד זה קורה ארקע ברגליי ואתמרד! אני האדם המורד! ולא אוותר עד אשר הצדק יראה פניו השוחקות...

הדיכוי מתחיל בשימוש בשפה כאשר מקור הכוח מנצל את מרותו לשלילה בתואנה שהאחר "לא שמר על הכללים". זה מוכר וידוע. במקום להודות בטעות, באפליה שאת נוקטת כאן, והרבה בנות כתבו על כך ואולי רק אני מעזה לכתוב את זה בישירות כזאת, את מאשימה את האחר ש"לא שמר על הכללים". חשבי על כך. לעומק. אני לא אשקוט לנוכח אפליה וחוסר שוויון. או שאת נותנת לכולנו את האפשרות להתכתב אחת עם השניה או שלאף אחת מאיתנו. ובבקשה אל תנצזרי, מן המפורסמות היא שהצנזורה היא אחת הדרכים היעילות ביותר להנציח את השליטה באחר.

איך בכלל אוכל להיות כאן? אני לא מהבנות שיחשפו פרטים עסיסיים לגבי הטיפול שלהן כאילו היה מרכז עולמן וכאילו המטפלת היא המאהבת האולטימטיבית (בסה"כ שעת עבודה!) מצד שני, לא אחשוף על חיי האישיים יתר על המידה מאחר שזה לא עניינו של איש כאן (כלומר את מי זה מעניין?). אז איך אוכל להיות כאן כאחד האדם? מצד שלישי (ושלילי כמובן!), את מצנזרת אותי על ימין ועל שמאל כשמשהו הכי קטן צורם לך. אז איך בכלל אוכל להיות כאן? ובבקשה, חסכי ממני את השיח על כללים וכיוצא באלו...

אני מצטערת אבל אני צריכה זמן לחשוב...