ענין של עיתוי

הי ענבל, אשמח אם תסייעי לי לעשות קצת "שקט"... חזרתי היום מפגישה, שבה בקשתי לברר עם המטפלת משהו שקשור ליחסים בינינו (לא הנושא ששאלתי אותך לגביו בשבוע שעבר, אלא משהו אחר). אמנם לא נקטתי עמדה מאשימה כלל, והסברתי מראש את מטרתי, והיה נראה שהיא הבינה, אבל כן הרגשתי מועקה קטנה, שממשיכה עד עכשיו. תחושת אי הנוחות מלווה אותי לאור העיתוי שבו בחרתי להעלות את הדברים - דווקא אחרי שהיא התאמצה כל כך לסייע לי בעניין מסוים, שלא הייתה חייבת כלל, ודווקא היום, בשעה שהיא הביאה לי את מה שהתנדבה לעשות בשבילי... אני מרגישה כל כך לא בסדר, לא על תוכן הדברים, אלא על התזמון שבו הם נאמרו. אני תוהה שמא הייתי צריכה לדחות את הבירור לפעם הבאה. אולם מאידך, הנושא הציק לי, ותכננתי לפתוח אותו היום... אני אשתף אותה, כמובן, בתחושות הללו, אבל עד אז יעבור שבוע שלם, פחות שמונה שעות... מה את אומרת? האם גם מטופלים צריכים לגלות רגישות למטפלים, ולהמנע (לפחות זמנית) ממה שעלול להחוות ככפיות טובה? תודה, עדי

שלום עדי, גילוי רגישות מצד המטופל כלפי המטפל זה טוב ויפה (ונעים), אבל לא על חשבון אותנטיות. אם זה מה שהרגשת ותכננת לפתוח איתו, אז טוב שביטאת זאת. ייתכן שחשוב מבחינה טיפולית לבדוק את סוגיית העיתוי - האם קשה מדי להישאר בקירבה, בנתינה, במלאות ומיד צריך 'לשלוף' איזשהו חוסר?.. בכל אופן, הסיבה היחידה לבחון זאת היא כדי להבין, לא כי זה היה לא בסדר או לא מתחשב מצידך. בברכה, ענבל