האוניה שלי
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
ענבל וחברי הפורום בחרתי להעביר את מה שאני עוברת לאחרונה בדימוי\משל: בחרתי ללכת בדרך הסתכלתי במפה קיבלתי הדרכה זאת הדרך הטובה כך אמרו לי... אני הולכת יש לי מדריך הוא מלווה אותי אנחנו ביחד במסע זה לא פשוט אבל בסדר בשניים תמיד יותר קל פתאום התחילה רוח הדרך השתבשה הראות נהיתה לקויה השמש נוטה לשקוע... לא ראיתי את המדריך ידעתי שהוא כאן לידי אך הוא לא יכל לעזור הרוחות סערו הערפל נהיה סמיך כבר לא רואה שום דבר זה מפחיד זה מטיל אימה אני בחרדה עצומה זה מטלטל אני פה איתך שמעתי את המדריך אומר מרחוק ,בחושך אבל את הדרך החוצה תמצאי לבדך זה שלך הוא אמר זה הדרך שלך לאן שתלכי אני איתך... זה גם יכול לכאוב בצד ימין יש מים בשמאל תהום גדולה זה שלך אני איתך... שוב- קורע ,מטלטל לאן אלך ,אלוקים,לאן? בסוף בחרתי הלכנו במים בקור שחינו החושך היה סמיך מפחיד ,מאיים בבוקר- השמש זרחה הגענו לסוף המסלול קיבלתי את החיים את החופש את האור ואיבדתי משהו יקר לא הוא לא יחזור... ואני כאן חיה אבל עדיין כואבת מתאבלת. אדוה
שלום אדוה, אמנם לא קל עכשיו - כאב, אבל.. אבל הסערה חלפה. מקווה שיהיו מעתה מים שקטים, מי מנוחות.. ענבל
מנהל פורום פסיכותרפיה
