אמא? אבא?

גם אני מתחברת לדברים של אדווה לגבי משמעות המושג אמא ורוצה קצת לשתף בחוויה שלי את הוריי. אומנם בבית לא היתה פגיעה ממש אבל היתה התעלמות. אמא חרדתית שקשיי גדילה והתבגרות הנורמלים של ילדים הפחידו אותה ופשוט התעלמה. ואני שיתפתי פעולה ותמיד הצגתי חזית חזקה ולא צריכה ולא רוצה וילדה טובה וצייתינית- המחיר היה כבד, להיות תמיד עצור, לחשוב פעמיים לפני כל מילה, לשקר המון כדי לטייח את הדברים "הרעים" רק לא להפר את האיזון שהיה מאד מאד שביר. ו...אבא, הוא פשוט לא היה שם. מבחינתו עד שלא מגיעים לגיל 18 לא צריך להתייחס לילדים, הם יותר כמו חפץ שצריך להלביש ולהאכיל ולנקות וזהו. ומי כבר רוצה לדבר איתו בגיל 18. בקיצור בית עם 4 ילדים שכל אחד חי בעולם שלו, אין הוואי משפחתי, אין טיולים משפחתיים. יש ארוחות משפחתיוית שמחכים בקוצר רוח שייגמרו כדי להכנס לחדר. ואמא שכל הזמן מקיאה את החרדות שלה והתסכולים שלה עלינו. עכשיו הם מנסים לשפר, מנסים לעשות תיקון עם הנכדים. והם באמת סבא וסבתא טובים אבל הורים הם מעולם לא היו ולא יהיו. אולי זה נשמע אכזרי אבל לא נראה לי שאני ארגיש את החוסר ואת הכאב אם יקרה למישהו מהם משהו. אולי אפילו קצת הקלה מהדרישה לתחזק את החרדות שלהם כל הזמן, דרישה שכל הזמן אני לומדת לא להענות לה. לפעמים מרגישה שמגיע להם ולפעמים מרגישה כפיות טובה ומחכה לתחושת ההשלמה. רק שתבוא כבר

שלום אביגיל תודה ששיתפת. כואב לשמוע על הניכור הזה. איני יודעת אם יש לך ילדים משלך, אבל אם יש – אז אולי התיקון שלהם כסבא וסבתא יצליח לרכך משהו גם ביחס שלך אליהם. או שלא. בכל אופן – חבל... ענבל