פסיכואנליזה

שלום, אני בשנה הראשונה ללימודי ואחד מהקורסים הנו פסכולוגיה. המרצה שלי הוא חסיד תאורית הרציונל, וכל שיעור שולל את תורתו של פרויד ומעבר לזה, מביע את סלידתו הרבה לתורה זאת. לטענתו, כל הפסיכואנליזה היא שטות, ואין תת הכרה ואין הוכחה לכך שאנשים מדחיקים, ומי שטוען שיש, שיביא הוכחה. ומקרים שהובאו ותוארו כהדחקה, הוא פירש אותם כשקר של הפציינט להשגת מטרה מסויימת. וגם תתכן שתוך כדי הפסיכואנליזה הפסכולוג "שותל" זיכרונות. רציתי לדעת אם זאת הגזמה? האם זה נכון? אז למה כ"כ הרבה אנשים מאמינם בתאוריה זאת אם היא כ"כ שגויה?

שלום קרן, אישית ומקצועית, אני דוגל בפלוראליזם של אידיאולוגיות ותיאוריות ולא הייתי שולל כל גישה באופן סוחף וגורף כל כך כמו המרצה שלך. מבחינה תרבותית, יש המתייחסים אל הפסיכואנליזה ואל הפסיכותרפיה בכלל כאל "דת חילונית", אך זהו ניתוח סוציולוגי יותר. אנשי הגישה ההתנהגותית אכן טוענים שהפסיכולוגיה צריכה לשאוף להיות מדע כמו כל מדעי הטבע ולפי תפיסה זו מה שאינו ניתן לתצפית ולמדידה מדוייקת אינו קיים. לא עבר זמן רב עד שהם הבינו בעצמם שנפש האדם היא דבר מורכב יותר מאשר התנהגותו הגלויה והוסיפו ממד קוגניטיבי של פרשנות סובייקטיבית שהאדם נותן לאירועים ה"אובייקטיביים". לגבי קיומו של תת-מודע, הניסיון שהצטבר בתחום ההיפנוזה, למשל, בהחלט מאשר את קיומו, גם אם אינו ניתן לתצפית ישירה. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין