מבטים
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
ענבל שלום, האם נתקלת במטופלים שאינם מסוגלים להרים עיניים ולהישיר מבט במשך פגישה שלמה, אפילו לשתי שניות רצופות? מה היית מציעה למטופלת (או למטפלת), שבמשך תשע שנים מתנהל כך הטיפול? האם יש סיכוי שהמצב ישתנה? לא נראה לי שהבעיה במטפלת המסוימת הזו, הואיל והתופעה חוזרת על עצמה בכל סיטואציה טיפולית. אשמח מאד לכל עצה או תובנה. עדי
שלום עדי, קשר עין הוא אכן חלק חשוב וחיוני בתקשורת בין אישית. אני תוהה איך הטיפול מתנהל מלבד זה? איך קשר העין בחיים שמחוץ לטיפול? קצת קשה לי להאמין שהכל הולך חלק חוץ מזה.. אני מניחה שזה חלק מקשיים נוספים בקשר בין-אישי, ואם אכן כך, הרי שפה הבעיה. קשר העין בטיפול - סימפטום בלבד, לא הבעיה עצמה. בבעיה יש להמשיך ולטפל. עם או בלי קשר עין. בברכה, ענבל
נכון, אחד הקשיים שלי הוא קשרים בין אישיים. נכון, לא הכל הולך חלק חוץ מזה. אבל הקושי ליצור קשר עין קיים אך ורק בקשרים טיפוליים, וכמעט לא בקשרים אחרים. הטיפול עצמו בסדר, בדרך כלל. הקשר בינינו טוב, עם משברים מידי פעם (כמו בהרבה טיפולים טובים, אני מאמינה). השאלה היא, האם "הסמפטום" מעיד בהכרח שגם הקשר הבין אישי עם המטפלת בעייתי? ואם אכן כך, האם הסמפטום עשוי להעלם כשה"בעיה" תפתר גם היא?
מנהל פורום פסיכותרפיה
