אוי לא

את לא תעני היום? וכל היום חיכיתי כל כך יפה... היום נשברתי בקרב ושלחתי לה מייל ונדבר מחר בטלפון, זה קצת מרגיע, אולי הרבה מרגיע, אבל עדיין אני מרגישה חרא. אפילו לא יודעת למה, הכל כל כך קשה, כל פעולה קטנה, אני שבוע בלי הכדורים כי לא היה לי כוח לצאת לקנות. ובאמת שאני זוכרת ימים אחרים, יפים יותר, ואולי התקווה שהימים האלו יחזרו היא שכל כך מתסכלת אותי? היא אומרת שהם לעולם לא יחזרו, שאני אצא שונה מהתהליך הזה. אם אני אצא ממנו חיה, אני מוסיפה. אני לא רואה איך אפשר לצאת מדיכאון כשאת סטודנטית. ברור לי שאם אני אצא כל ערב ואפגש עם חברים אני ארגיש הרבה יותר טוב. והאופציות קיימות. אבל... צריך ללמוד, ולכתוב עבודות, ואז אני נשארת בבית, ולא עושה את זה, וזה רק מותח את התקופה בה אני לא מרשה לעצמי לצאת, כי אני "לומדת". ודבר שני- הכסף, אני לא יכולה להרשות לעצמי לצאת כל ערב. מחוסר הכוחות אני גם כמעט לא עובדת. טוב, עוד מעט אצטרך להגיש את הכל, ואז לא תהיה לי ברירה להתחיל ולגמור, ואז יהיה חופש אמיתי. ואז אולי אני אהיה מתוסכלת כי אני אגלה שזו לא הסיבה שאני לא יוצאת? נקווה שלא. טוב, אני יודעת שכתבתי הרבה הודעות, אסתפק בתשובה אחת לכולן. תודה רבה, שבת שלום, ותיזכי למצוות, דורותי

שלום דורותי, לא אוכל להגיב לכל תוכן הודעותייך, אבל מכולן יחד בולטת מוצפות נורא גדולה וקושי להכיל. אני מרגישה שקשה לך ולבד לך ויש בי המון חום ואמפתיה כלפי כל מה שאת מתארת וכותבת ומשתעשעת וכואבת, אבל אני באמת לא יודעת מה מעבר לזה אוכל לתת לך כאן. מקווה שזה איכשהו עוזר, אולי לפעמים אפילו מעלה חיוך.. אפרופו חיוך - אז חיים עומר וסופר נני אלה המודלים לחיקוי?.. :-) ענבל

ענבל שלום, כן, אני מאוד מוצפת. מה אני יכולה לקבל מכאן, אני לא יודעת...אם יש למישהו כסף זה יכול לעזור...סתם, אבל באמת עולה השאלה מה המטרה. כשיש שאלות קונקרטיות או מבוי סתום בטיפול (אפרופו מודלים), שאצלי הוא יותר כמו משבר, אז אני יודעת להיעזר ואז הפורום גם באמת עוזר. ושאין לי כלום להגיד, זה סתם עוד מפלט, מספק לי עניין וריגוש לחמש עשר דקות, וזהו, המים נספגו באדמה, והבור חוזר להיות רק בור. אני צריכה בטון לפני המים. אז אני צריכה מפלט אחר אולי, יותר יציב. והנה צצה לי בלב התחושה שאם אני חושבת לעזוב, זה אומר שדחית אותי...אבל אני כל כך עייפה ואין לי כוח להרגיש כלום, בטח שלא לכעוס. ואני כל הזמן שואלת, גם כאן, גם את המטפלת, איזה פתרונות אחרים יכולים להיות, שהם גם קצת מיידים וגם ממלאים, ואף אחד לא נותן לי תשובה. וזה מחזיר לחיים עומר וסופר נני, שלהם יש תשובה להכל. הם פיצחו את המנגנון האנושי, וגם אם הם לא נוגעים בשורשי הבעיה, הם מצליחים להפוך את המצב לנסבל, כדי שיוכל לפחות להתפתח מרחב לדון ולחשוב על שורשי הבעיה. ועכשיו אני חושבת על זה שבעצם זה כל מה שאני רוצה, קצת שקט, מרחב, שאפשר לחשוב ולנתח, בלי להרגיש הכל כל רגע בעוצמות מטורפות.אז אולי הם המודלים לעצמי המזויף שלי, אבל לא נראה לי שאף אחד מהם נוהג לפגוע ולהרוס את עצמו כשקשה לו. ואולי כן, מי יודע... טוב, אבל די! לא קראת את הודעותי מהבוקר, שמבקשות להתעלם מההודעות של אתמול, כי היום זה יום חדש, ומעכשיו אני שונה ומאושרת! וזהו, אין ויכוחים על זה. ועד שאני לא אקבל את העובדה הזאת אני אשאר בחדר ולא אצא! זהו, נגמר! דורותי