שלום ענבל,

צריכה לדעת שאני______, אפשר להשלים בכ"כ הרבה אפשרויות. לא משנה כ"כ המילה המדויקת, פחות חשוב הניסוח, יותר חשוב לי להרגיש משמעותית, לתפוס נפח כלשהו בחייו של מי שתופס בחיי שלי,קצת יותר ממשהו. פגישה אחר פגישה, שבוע אחרי שבוע, אני שם, מוותרת על המילים המפורשות. מוותרת?? לא ממש. אבל מצליחה לחיות עם זה איכשהו יש משהו באוויר, משהו באוירה,משהו בו שנותן לי להרגיש טוב, בטוח, במקום הנכון, גם כשזה בדרך שלו , גם כשזה באופן אחר משהייתי רגילה או רוצה (מטפל שלא משתף אותי בתחושותיו כלפי או כלפי הטיפול ,שנמנע מלהכניס אותי תחת כותרות מאבחנות, שנמנע מנתינת מחמאות או עיצות ישירות. ) ופתאום-משהו משתנה (הנסיעה...) וכבר לא יהיה החדר, וכבר תחסר הנוכחות, ולא יהיו מילים, ויחסרו המבטים... וזה מרגיש כמו מי שמחזיקה קצה אחד של חבל בכל כוחה, אבל הצד השני מוחזק רפוי משהו. כן, הייתי רוצה לדעת,שהוא נוסע ,אבל מרגיש שמשאיר משהו או מישהו מאחור, לדעת שאכפת לו,לדעת שאני חשובה לו, ןאולי אני לא שומעת את זה,כי זה באמת לא כך. והוא נוסע כי כנראה יש משהו מספיק חשוב כדי לקחת אשה וילדים ולנסוע לחודשיים לחו"ל... ולא, לא קשה לו שאני נשארת פה. ואני רק עוד אחת מהמטופלים שלו,ואני לא באמת חלק מהחיים שלו. שהרי אני המטופלת שלו, ולא הפוך... אז בסדר, גם את זה אני מצליחה לקבל.למרות שזה קשה ,מביך ולא נעים, אבל משהו. פרור.הייתי מיחלת שכן ישאיר לי , איזושהי מילה טובה על מי שאני ומה שאני. משהו לדעת על חוית הטיפול מהצד שלו. משהו שיהיה לי נעים לחשוב עליו בזמן שהוא יהיה כ"כ רחוק ממני.... ענבל, קשה לי בימים אלו.ואני עצובה לחשוב שאני כ"כ זקוקה לדמות שאני לא באמת חלק חשוב מחייה. שזה כ"כ חד צדדי. מחכה להתיחסותך.

שלום מיקי, אני בטוחה שאת אכן משמעותית וחשובה ויקרה ו_____ למטפל שלך, גם אם הוא לא אומר זאת. אני גם שומעת שבתוך הפגישות את חשה בזה בעצמך, גם בלי המילים המפורשות, ומקבלת. תצטרכי להזכיר לעצמך את התחושה הזו גם בהיעדרו. בעיני, התחושה - זה משהו אפילו יותר מוחשי ממילים, שנשאר איתך... שבת שלום, ענבל