הפסקת טיפול
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אני מטופל כבר 3 שנים לסירוגין. אני מעוניין להפסיק את הטיפול שלי כיוון שאינו משרת אותי יותר. ושאני צריך להתמודד גם עם דברים בעצמי. אבל אני מרגיש לא בנח להגיד את זה לפסיכולוג שלי. קבענו פגישה לשבוע הבא, ואני ממש לא מרגיש צורך ללכת. איך עושים את זה? איך מפסיקים את הקשר הזה בלי לפגוד בצד השני?
מנסיוני כמטופלת יש מטפלים שמגיבים לעזיבה מאוד קשה באופן שיכול לפגוע ממש במטופל. בכל עזיבה כזו יש גם למטפל תחושת נטישה- ולא תמיד ניתן לסמוך על הכוחות של המטפל להתמודד באופן בריא ומקצועי שרואה את טובת המטופל מנגד. יש מטפלים שמתכחשים לרעיון הזה וממשיכים להתנהג כאילו רעיון הפרידה מעולם לא הועלה ואז בפרידה הממשית יש הפתעה גדולה כאילו זה נאמר בפעם הראשונה. נשמע כמו הכללה- אבל מטפלים (כמו בני אדם רבים) לא מגיבים טוב לעזיבה ומעבירים הרבה פעמים את תחושת הפגיעה שלהם למטופל ואפילו עלולים להפוך את היוצרות ולתת למטופל הרגשה כאילו הם נטשו אותו. נשמע מבהיל אבל לצערי די נפוץ, ומקצועיות זה לדעת גם לשחרר ולהכיל את תחושת הפגיעה והנטישה באופן הולם. המטפל הוא הרי המבוגר האחראי לא...?
שלום לך, הפסקת טיפול, במיוחד אחרי פרק זמן כ"כ ארוך ומסיבה כזו, היא לגיטימית מאד. פשוט התחל את הפגישה הבאה באמירה הזו. אין שום סיבה שהמטפל שלך ייפגע או ייעלב מזה. בברכה, ענבל
מנהל פורום פסיכותרפיה
