לענבל

בוקר טוב, אתמול חשבתי שפספסתי אותך וכתבתי הודעה מחורפנת במיוחד, ואז גיליתי שלא פספסתי, וכן קיבלתי אמפתיה. אז תודה. בכל מקרה אם גם ככה לא התכוונת לענות על כל השאלות בהודעה, למרות שאשמח מאוד עם תעני, אז אפשר לוותר על הפרסום שלה. ועכשיו, כשעברנו יום... אני מוצפת, אני מתה מפחד. אני הולכת לעבור היום משהו לא נעים, פיזית ונפשית. ואני מפחדת, ולחוצה. אני גם כועסת על עצמי. אני מפחדת שזה יישב לי בלב שנים אחר כך. אבל כל הדמויות הטיפולית (המטפל, הפסיכיאטרית, מדריכה לשעבר) כל כך תומכות שזה מחמם את הלב. ואיך אני האשמתי אותה שהיא נגדי? יהיה בסדר נכון? ויש לי את שמיכי, שקיומו באמת מעודד אותי, אבל מישהו צריך לדבר איתו על כך שחפץ מעבר אמור להיות רק רך ונעים, והוא לא אמור לנשוך ולשרוט...אולי הוא מוחה על ההחפצה שעשיתי לו? טוב, כפי שאת שמה לב, שוב אני מזיינת את השכל, כי אין לי באמת מה לכתוב, אני סתם רוצה יחס. ואמפתיה. אז בהקשר להודעה של אתמול, את יכולה לשלוח לי תגובה שכתוב בה "יחס ואמפתיה" ואני אהיה מרוצה. תודה דורותי

הי דורותי, זו שאלה - האם לשתף איתך פעולה ברצון להתפרע ולהשתולל, בבדיקת הגבולות - עד כמה לאפשר לך להתחרפן בשידור. המקום שבו אין לי שאלה זה עד כמה להתחרפן יחד איתך.. אני מוכנה לשחק, אבל לא להתפרע. לא כאן. סליחה על האכזבה והדחיה המסויימת (של ההזמנה להשתוללות), אבל אני מקווה שאת מצליחה לשמוע גם את החיוך שלי, ובעיקר: הרבה -הרבה אמפתיה.. ענבל

חבל...חשבתי שזה יכול להיות נחמד, ומצחיק בעיקר. וסופית הבנתי שאת לא פרטנר אידיאלי למסיבות טבע ומפעי דראג קווין. אבל לא נורא, האמת שעכשיו כבר אין לי כוח להשתולל, אני עצובה וחלשה. אבל ראיתי את החיוך, וגם את האמפתיה- תודה. רק חבל לי שלא פרסמת הודעה אחרת שלי, אני בטוחה שיש סיבות טובות לכך שכרגע, ואולי לתמיד, ישארו נסתרות מעיני. עולה כאן המון השאלה על חיבוק בטיפול. כבר המון זמן בא לי לבקש חיבוק, אבל לא באמת בא לי חיבוק. אני מובכת מחיבוקים, ובטח מחיבוק שיהיה מאולץ. מה אני יכולה לבקש במקום? ושם הכיסאות לא מחבקים, וגם הקירות הלבנים לא. ושוב, אין לי באמת משהו משמעותי לכתוב, שוב אני רוצה רק יחס ותשומת לב, ואהבה, או לפחות חיבה. ושיחשבו עלי... תהיי מוכנה לשים תמונה שלי על השומר מסך שלך? כדי שתיזכרי בי הרבה? סתם... לפחות את הציניות שלי אני יודעת שכבר למדת לקבל, זה משאיר לי תקווה שאולי מתי שהוא תשתוללי... להתראות לבנתיים, דורותי

קראתי את ההודעה של לילך ונזכרתי בעוד סיבה למה מפחיד אותי חיבוק ממנה (היה פעם אחד כזה ביוזמתה כשאני נורא בכיתי). הסיבה היא שהיא הרבה יותר קטנה פיזית ממני וגם צעירה. בגיל היא משהו כמו5-7 שנים מעלי, אבל היא נמוכה ורזה, קטנה כזאת, ואני לא ענקית- 1.68, אבל לידה מרגישה ענקית. זו תחושה מוזרה שהבן אדם שנתפס כהכי חזק בעולם הוא בעצם קטן ושברירי, ואיך היא יכולה להיות אמא שלי אם היא הרבה יותר קטנה ממני...זה לא מסתדר. אולי אני אבקש שהיא תלבש פלטפורמות או תעמוד על שרפרף כשהיא נותנת לי חיבוק? זה נראה לך לגיטימי?