מיואשת כבר למצוא אהבה

שלום ד"ר גידי. אני בת 28 וחודשיים כבר, ועדיין לא מצאתי את אהבת חיי. (אולי גם בגלל שלא נתתי לכך צ'אנס בכלל) הסיבות לכך הם התערבות של הורי בכל קשר שנרקם, עד להתנתקותו בגלל היות הבחור "לא מסודר"(השכלה מלאה/עבודה) ו"כי אין טעם להתחיל". אני מאוד כועסת עליהם שלא איפשרו לי את הצ'אנס לאהבה, וכן את התערבותם(בצעקות אם כמובן לא אנתק קשר)בקשר שלי עם בן זוג. עצם העובדה שלא היה לי קשר רציני עד היום, רק מראה שהם פשוט "השתלטו" עלי ולא מוכנים לקבל שאני ילדה בוגרת שיכולה להחליט במי לבחור. לדעתם אני צריכה לספר להם כל פרט שקורה לי ועם הבן זוג ע"מ "שלא אפול". אני שונאת את התערבותם ואני לא רוצה להביא אף אחד לבית של ההורים, עד שנחליט להתחתן.(אני לא גרה איתם למעט סוף שבוע). כרגע אני מיואשת לגמרי והרבה בוכה על כך שהגעתי כבר לגיל 28, ואין לי בן זוג ושגם לא הייתה לי אהבה מעולם.(אני מרבה להזכיר את אותם מקרים שהם פשוט ניתקו לי את הקשר, וללא סיבה מוצדקת מבחינתי). אני לומדת כרגע,מסתובבת בד"כ בסביבת סטודנטים צעירה(לרוב בגילאי 20) הולכת לחוגים, אבל שום דבר לא יוצא מזה!!! גם אתרי היכריות באינטרנט ניסיתי- ללא הצלחה. אני מרגישה פתאום מבוגרת, כולן קטנות ממני וגם אני פוגשת בנים שקטנים ממני (והם גם נרתעים..) ואני לא רואה ניצוץ של אור בקצה המנהרה. אני רואה רק חושך ובוכה הרבה, למה נגזר עלי להיוולד בבית כזה, שבו שולטים לך על החיים, ולמעשה אילולא הייתי בבית אחר, אולי הייתי כרגע נשואה עם ילדים. אני מרבה לבכות על העבר, על מנת שמה שקרה לא יקרה שוב, אבל אני מרגישה שעכשיו מאוחר מידי(אני מגיעהלגיל 30), ואני לא רואה שום תקווה. אני משתדלת להמשיך בחיי, מבפנים אני בוכה ובוכה... אני מרגישה לבד ושאין מי שיכיר לי במשפחה ובחוג החברות שלי. מה עוד עלי לעשות? אשמח לשמוע את עצתך..

שלום מלכה, מתיאורייך נראה לי שלמרות ההרגשה הקשה עשית כבר את חצי הדרך. את מתארת התערבות בוטה של הורייך בחייך האישיים כאדם בוגר, שככל הנראה שיתפת פעולה איתה כדי לא לפגוע בהם. במקביל, את מרגישה כעס על הורייך, אך חלק מהמחאה שאת מרגישה נגדם את מפנה נגד עצמך ובוכה. נראה לי שאת נמצאת בדיכאון קל, כתוצאה מקושי להתעמת עם הורייך ולהתמודד על עצמאותך ואת מפנה את הכעס שאת חשה נגדם כלפי עצמך. כדי להיכנס לקשר זוגי, את חייבת להגיע אליו כאדם בעל קיום נפרד מזה של הורייך. צעד ראשון בכיוון זה עשית כאשר עברת לגור בנפרד מהם, אך זהו רק ניתוק פיזי חלקי. המלצתי לך היא לפנות לטיפול פסיכודינאמי, שיאפשר לך לבטא את כעסייך על הורייך ולבנות את זהותך כאדם נפרד. קשייך למצוא בן-זוג נראים לי סימפטום של הקונפליקט בין רצונך לחיות חיים עצמאיים ובין הצורך לרצות את הורייך ולא לפגוע בהם, וכשקונפליקט זה ייפתר, אני משער שתוכלי למצוא בן-זוג מתאים ביתר-קלות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מתכון לביזבוז זמן וכסף המצב שלך מוכר לי בלי להכיר את הוריך והרבה חברים שלי מקטרים על אותה בעיה בלי להכיר את הוריך איך יכול להיות? הבעיות של כל האנשים די דומות רק דרכי הפיתרון שהם בוחרים זה השוני השאלה היחידה שאת צריכה לשאול את עצמך זה מה אני יכולה לתרום לבחור בתוך הקשר איזה דברים בך הוא לא ירצה לפספס ולא ימצא אצל אף אחת אחרת וככל שהתשובה לזה תהיה יצירתית יותר כך סכוייך גדולים יותר דרך הגב עם את לא יודעת את התשובה תמצאי אותה ע"י חשיפה להתגרים שתציבי לעצמך בתחומים אחרים וככל שתשיגי אותם תבי שהבחורים צריחים לרדוף אחריך כי יש להם עבור מה

תשובה "מצוינת" קיבלת מהפסיכולג מתכון לביזבוז זמן וכסף המצב שלך מוכר לי בלי להכיר את הוריך והרבה חברים שלי מקטרים על אותה בעיה בלי להכיר את הוריך איך יכול להיות? הבעיות של כל האנשים די דומות רק דרכי הפיתרון שהם בוחרים זה השוני השאלה היחידה שאת צריכה לשאול את עצמך זה מה אני יכולה לתרום לבחור בתוך הקשר איזה דברים בך הוא לא ירצה לפספס ולא ימצא אצל אף אחת אחרת וככל שהתשובה לזה תהיה יצירתית יותר כך סכוייך גדולים יותר דרך הגב עם את לא יודעת את התשובה תמצאי אותה ע"י חשיפה להתגרים שתציבי לעצמך בתחומים אחרים וככל שתשיגי אותם תבי שהבחורים צריחים לרדוף אחריך כי יש להם עבור מה