שלום ענבל,

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

16/07/2010 | 00:03 | מאת: מיקי

לא כתבתי הרבה לאחרונה, בס"ה די רגוע בחדר הטיפול,ועדיין פה יומיום כדי לקרא ולהתחזק. בכל אופן רציתי לשתף אותך, א.בתחושה שלי:עולים בחדר כלכך הרבה נושאים,וכל כך הרבה סיפורים ותובנות, עד שאני חוששת שאולי אנחנו מפספסים בכך שנושא לא מעובד לעומק די זמן וכל צרכו,וכמעט כל פגישה ממדברים על משהו אחר מאד חשוב או מאד מציק או מאד רלוונטי לאותו יום. מה דעתך? ב. סיפרתי לך על הנסיה שלו לכמעט חודשיים. אז זהו שזה כבר מאד מתקרב, ונותרו רק 3 שבועות, 5 פגישות... ואני פוחדת.אוף. וכן, אם את שואלת ,אז אני משתפת אותו בזה, אבל מרגישה צורך בעידוד וניחום גם מחוץ לחדר, שהרי בחודשיים הקרובים אני גם אשאר מחוצה לו. וזה מרגיש לבד.

16/07/2010 | 07:40 | מאת: ענבל חזקיה-חלפון

הי מיקי 1) כשהטיפול הוא ארוך טווח, אז זה לא משנה מה עולה מתי. הכל מצטרף בסה"כ למכלול אחד שהוא את. מה שידרוש עיבוד עמוק יותר, פשוט יחזור יום אחד. 2) זה מאד קשה, הנסיעה הארוכה הזו, אבל תוכלי בהיעדרותו לעשות בדיוק מה שעשית הרגע - לכתוב כאן יותר. נלווה אותך.. ענבל

16/07/2010 | 10:12 | מאת: ניצן

רציתי להצטרף לתחושות של מיקי לגבי העניין שנושאים מועלים בטיפול ו"כאילו" לא נסגרים אני מבינה שהכל קשור והכל יעובד בסופו של דבר אבל מה שקורה הוא, לפחות אצלי, זה שכל פגישה עולה משהו חדש ואנחנו דנים בו ואצלי לפחות אני מקבלת "שיעורי בית" למחשבה ואני עובדת על זה בבית וחושבת ועולות לי שאלות ותהיות וצפים המון דברים בעקבות כך. ואז אני מגיעה לפגישה הבאה ויש נושא חדש, שכן אני יזמתי, כי הוא "בוער" להיום ושוב חוזרת הביתה עם "שיעורים" ושוב ושוב. אחרי תקופה מסויימת הבנתי שאני מוצפת ומלאה בשאלות פתוחות בתהיות מבולבלת ומעט מתוסכלת כי אני רוצה לגעת בהכל ולפתור את הכל. הכל נפתח אבל הכל גם לא נסגר. זה מתסכל. דיברתי על כך עם המטפלת שלי והיא אמרה כמוך שהכל מתחבר יחד ונגיע להכל שאני מבינה וזה הגיוני. אבל מה שעשיתי בינתיים כדי להגן על עצמי זה להפסיק להכין "שיעורי בית" ולנסות לא לפתוח יותר מידי. שיתפתי את המטפלת שלי בזה והיא מבינה אותי נותנת לי "חופש" להתאוורר מזה. אי חוששת עדיין לגעת בדברים ולהתעסק במוצף קשה לי. מה גם שאנחנו במשברון קטן ומתעסקות אך ורק בו כבר כמה פגישות . בקיצור התחושות מבולבלות ושמחתי לקרוא שזה לא רק אצלי. החשש שלי שהטיפול יסתיים וישארו עדיין דברים פתוחים. הרי בסופו של דבר אי אפשר באמת לגעת בהכל. לא? ומה עושים עם התחושות והבלבול הזה עד שמגיעים להכל. האם לא הגיוני לסיים קודם מה שנפתח לפני שפותחים דבר חדש? שוב, מבולבלת. סליחה על ההודעה הארוכה.... :)

מנהל פורום פסיכותרפיה