מועקה,עצב
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
והם כל כך עמוקים.. ים של תוגה ועצב, כל כך הרבה כאב, סבל ועצב יש פה, קשה להכיל. אתה מרים העיניים לשמים,רוצה להתנחם אך גם הם ,אפורים היום, ללא בדל חיוך, אפילו לא קרן שמש אחת שמציצה דרכם.. כאילו אומרים :" לא, היום אין עימנו מילת נחמה תקווה - כלום" ..אפילו טיפה אחת של גשם לא מזילים , ים אפור למעלה, ולמטה- אין כלום.. רק אובדן... כל כך עצוב לי על דנה ויפעת. אולי גם משהו אצלי (??)
הי דפי התמיכה שלכן זו בזו היא הנחמה וקרן השמש מבעד לכל האפור והמעיק. עצוב פה עכשיו, נכון.. אבל עצוב ביחד. ענבל
מנהל פורום פסיכותרפיה
