לא ברור

אני קוראת כאן שמחכים ושמחים לבוא לטיפול. ואני מרגישה שאולי אני נפלתי בטעות למשהו שונה. כל מילה שלי נבדקת במיקרוסקופ למצוא את הסטיה בי.אני לא נהנת שמחפשים אותי.ואני לפעמים מרגישה שזה נורא להסביר דברים שכל כך נכונים ומובנים לי. אז לא שווה לי כל היחס העוטף אם אני יודעת שהמטפלת תנסה להתפס לכל קצה חוט המוכיח על מעידה שלי. בדקתי כבר בפנקס הפס' והמטפלת כן רשומה שם. אז למה החויה שלי הפוכה מהרוב. ואני נושמת בהקלה שמחר לא אהיה במשרד חקירות מאשים, העוטף בחום מלטף? (ההיתי בעבר בטיפול אחר, שהתחושה שם לא היתה בכוון) (וכבר המטפלת יודעת מתחושותי) אז מה כאן שבור? איך ולמה נוצרה ההסתכלות שלי שכל כך שונה מהרגיל?

שלום רונית זו נשמעת לי הרגשה איומה, להגיע לטיפול שנחווה כמשרד חקירות מאשים. אני חושבת שחשוב לבדוק האם החוויה הזו חוזרת בעוד מקומות - שיש מעטה חיצוני מזמין, שמציע חום מלטף, והוא בעצם פיתוי שמתחתיו מסתתר הצורך להוכיח אותך, לבקר ו'לתפוס אותך'. האם זה מוכר לך מהבית? מהעבודה? מסיטואציות חברתיות? אם כן, זה נושא לעבוד עליו בטיפול וטוב שזה קורה גם שם, כי כך אפשר לעבוד בדיוק על זה. אם לא, וזו חוויה שקורית רק בטיפול - צריך לבדוק האם הטיפול והמטפלת הזו מתאימים לך (גם היא מטפלת מוסמכת). בברכה, ענבל

שאלת אם זה מוכר לי,אז בחיים שלי פגשתי בעבודה, אישיות אחת כזאת.רק פעם אחת בלבד, ולצערי בהרבה תחומים היא דומה מאוד למטפלת: שופעת נעימות נדירה,אבל ברגע שחשה שמרגישים בנוח, נהית סקרנית בעוצמות, ולא מניחה עד שהכל יפתח... הספק שלי אם חובה (גם בלי רצון??? בכפיה...?)לומר הכל למטפלת לתועלת הטיפול. או שצריך לרצות בכך... כי זה נראה שהמטפלת רוצה לדעת הכל בבת אחת, ואני חושבת מי כאן השתגע- אני שחשה חניקה(ואולי ע"י חשיפה, תכיר ותוכל לעזור)? או היא שמגזימה בחקירות?? אם אני כ"כ מסויטת מהם? והכי נורא שכשדברתי איתה, בפעם הבאה השתדלה. אבל בפגישה הבאה ממשיכה כהרגלה. ואני חושבת לעצמי- בגילה (מעל 65)לא משתנים.... לפי התדירות שתארתי,זו שאלה של התאמה ואני מסיקה לעזוב את הטיפול, נראה לך שאני מסיקה נכון?