לענבל
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
יש לי שאלה\ דילמה חשובה ורצינית, ואני מבקשת שתחשבי עליה בכובד ראש למרות שהתשובה נראית ברורה מראש. תזכורת קטנה- המטפלת "שיקפה" לי ששלחתי לה הרבה מיילים, שהיא לא חושבת שזה עושה לי טוב. אני חוויתי את זה כדחייה נוראית, במיוחד לפני חופשה שלה. ראיתי שהיא חזרה מהחופשה (ראיתי שהיא מחוברת בג'ימייל), אבל היא לא שלחה לי שום דבר. לפני "הדחייה" אני הייתי בחופשה ולפני שנסעתי וכשחזרתי היא פנתה אלי והציעה שיחה נוספת לתמיכה. עכשיו אני יכולה להבין למה עכשיו היא לא פונה אלי, כי זה יהיה מסר כפול, ומתעתע (וכמתעתעים בי, אני מיתעתעת). זה מה שקרה באופן אובייקטיבי. באופן סובייקטיבי אני מאוד כועסת ופגועה. מרגישה שהיא נטשה אותי ושלא באמת אכפת לה מה שלומי ואיך אני מרגישה (ואולי אני מתה באיזו תעלה...). עכשיו, ביום ראשון יש פגישה אחרי שבועיים, ונורא נורא בא לי להבריז ולהראות שאני כועסת. המון פעמים כעסתי (המון) ותמיד באתי ודיברתי על זה ורק פעם אחת "הברזתי" וגם את זה לא עשיתי כמו שצריך, התקשרתי בערב קודם והודעתי לה שאני לא באה כאות מחאה. בא לי פעם אחת להבריז כמו שצריך, כן להודיע יום קודם, אבל להגיד שאני לא מרגישה טוב, לא להגיש לה את כל הרגשות על מגש של כסף כמו שתמיד עשיתי. אני נורא רוצה לעשות את זה, להרגיש חזקה, עצמאית, בועטת ולא מרצה, ואולי גם רוצה שהיא תתקשר ותנסה להבין איתי מה קרה ואולי גם לשכנע אותי לבוא. הבעיה- אני לא חושבת שאני מסוגלת לכך. קשה לי לוותר על הפגישה, ועוד יותר אני מפחדת שהיא תענה לי בהודעה "בסדר, תרגישי טוב". אז אני אתמוטט, אני בוכה עכשיו רק מלדמיין את זה. אבל אולי אני צריכה פעם אחת באמת לנסות להתמודד עם זה (אני כבר רוצה לעשות את זה בערך שנה) ואולי אני יראה שזה לא כל כך נורא? ושאני לא תלויה בה? מה את חושבת? להיות תלותית ומרצה ולהגיע עם הכעס, או להרשות לעצמי פעם אחת "לבעוט", להתנגד כמו שצריך לטיפול (אפרופו רגרסיה) ולהראות לה ולעצמי שאני לא צריכה אותה? כשאני חושבת על זה, אבל נגיד ואני אבחר באופציה ב'- מה הלאה? זה לא ששבוע אח"כ יעבור הכעס ובסוף אני כן יצטרך להגיע איתו לטיפול. אבל בואי לא נלך כל כך רחוק. נכון להשבוע, מה את חושבת? ואני בכלל חושבת שאולי היא רוצה שאני לא אבוא, שהיה לה כל כך טוב בחופשה, מנותק ממני, כמו שלי היה טוב בחופשה, מנותק ממנה, וגם היא רק דוחה את הקץ עד שניאלץ להיפגש שוב...קשר דביק ועיסתי משהו. ולאחרונה התחלתי לחוות את התלות וחציית הגבולות מהכיוון השני, וזה כל כך מוזר, מצד אחד אני אומרת מה נסגר איתכם, מצד שני כל כך מזדהה עם המוצפות וצורך בייעוץ ומענה מיידי. מחכה לתשובתך, מסוקרנת מאוד לראות אם תפתיעי אותי, דורותי
שלום דורותי, קשה לי להאמין שאני אפתיע אותך הפעם.. שאני אעודד אקט במקום דיבור? ועוד כזה שלא מעביר שום מסר - ביטול, עם הודעה מראש שאת לא מרגישה טוב? את באמת חושבת שהיא תבין מזה שאת כועסת עליה? איזו מן בעיטה זו בדיוק? ובמי? את בטוחה שבה? נשמע לי גול עצמי לגמרי.. לכי, דברי איתה, כמו שאת תמיד עושה.. זו המשמעות של טיפול. לא צריך להתנגד לו כל כך.. (ומי קבע שהתנגדות לטיפול היא רגרסיה?) בכל אופן - בהצלחה, ענבל
מה, אז לא אהבת את הרעיון? עכשיו ברצינות, אם מטופל שולח לך הודעה שהוא לא יגיע כי הוא לא מרגיש טוב (הודעה ולא מתקשר) לא תסיקי מכך שהוא כועס?
מנהל פורום פסיכותרפיה
