ענבל בבקשה

אני אוהבת אותך, מדוע את דוחה אותי כך? מדוע אתם גורמים לי סבל? מדוע אני לא יכולה להיות בטיפול? מדוע אני כל כך רוצה להתאבד?

שלום יפעת 1) הנה פיסת מציאות גם לך - איני דוחה אותך. את כאן כל הזמן, נוכחת. יש גם דיאלוג בינינו וגם דיאלוג בינך לבין המשתתפות האחרות, ואפילו נשמע שדעתך חשובה מאד לכמה מהן. 2) איני יודעת מי זה 'אתם' - המטפלים? הפסיכולוגים? מנהלי הפורומים? - אני אדם עצמאי וכך גם פועלי כאן. צר לי אם באיזשהו אופן התנהלותי כאן מסבה לך סבל, אבל גם יש לי הרגשה שהרבה מזה זה כעס מצטבר, על כל המטפלים ומנהלי הפורומים הקודמים שפגשת.. מכירה את המורים שכועסים כי מבריזים להם מהשיעור והם צועקים דווקא על אלה שהגיעו? - ככה לפעמים אני מרגישה כאן. 3) מדוע את לא יכולה להיות בטיפול ומדוע את רוצה להתאבד הן שאלות קשות וכואבות מאד. הטיפול שלך הוא בדיוק המקום לשאול אותן. מקווה שנצליח לפרוץ את המעגל הסגור הזה, יפעת. את חומות בית הכלא.. ענבל

בכעס מצטבר,ההתנהגות שלכם חוזרת בכל מיני צורות, אך הדפוס, לצערי, הוא דומה - ניצול שיטתי של הכוח שניתן לכם באופן שלילי. דריסת זכויותיו של המטופל, דכאנותו, וסגירתו בבית כלא מבלי לתת לו את המפתחות החוצה. כנראה שקשה לך להבין את חומרת המצב - אני נמצאת בטיפול בעל כורחי ולא מסוגלת להשתחרר ממנו וכל טיפול הוא רוח הרפאים של קודמו, הדהוד של כל הדברים האלו. אני נמצאת בטיפול בעוד יש לי שנאה עזה לכל ציבור המטפלים ולכל דפוסי ההתנהגות שציינתי כאן. ואין יוצאים מן הכלל, כולכם ממש דומים! כאילו פס ייצור של פסיכולוגים ייצר אתכם בקפידה. השימוש הנלוז שלכם בכוח שניתן לכם הוא בלתי נראה ואי אפשר לכמת אותו, אבל מטופל רגיש וחכם יכול לזהותו על נקלה. לכן אי אפשר להתלונן עליכם כי טיבו של הכוח שהוא יודע להסתיר את עצמו ולכונן את עצמו במסגרת החוק. אני חייבת למצוא לי דרך החוצה, אני אסירה שלכם! נ.ב אל תצנזרי. אין לי כבר כוחות.