דמות

אף פעם לא היתה בי כמיהה לדמות אם שתאמץ אותי או תיתן לי גב. יש לי שני הורים שמעולם לא הפנמתי אותם בתוכי לא היתה בי כל הערכה או הערצה כלפיהם או תחושה של הכלה- הם בעיקר נתנו חיים בלתי אפשריים, גרמו לי לחוש יתומה. אבל אם כבר יש בי כמיהה כזו לאיזו דמות הורית זה לדמות אב אולי כי אני נמשכת לגברים. האם יש משמעות להצלחת טיפול במקרה שלי- שלפחות יהיה לי איזה עניין בקשר? כלומר לבחירה בין מטפל למטפלת? כי יש לי תחושה שאשה לא תצליח לגעת בי שלא אקשר אליה ולא יהיה לי שום עניין או מוטיבציה לטיפול בכלל. ובכלל עם כאלה חסכים בדמויות הוריות יש טעם לפנות לטיפול CBT - כי אין לי כוח לשום חפירות דינמיות ארוכות טווח אלא רק לשפר את התפקוד שלי. לצערי אני יודעת יותר מדי על עצמי ואלה בעיקר ידיעות מרות ועגומות. עצב נורא על הידיעה שאני חיה עדיין וקנאה עזה בכל המתים. באמת כיף להם ומקווה להצטרף אליהם בקרוב.

שלום אוקלוהומה אתחיל מהסוף - נשמע שאת זקוקה לטיפול. איזה ועם מי (מטפל או מטפלת) - שאלות שאפשר לדון בהן. הייתי מציעה לך לפנות לייעוץ ראשוני אצל מטפל/ת שעובד/ת בשתי הגישות - דינמית וCBT, או לפנות לייעוץ במרכז רב מקצועי ולעשות פגישת אבחון ראשונית שבה תציגי את בעייתך, יתאימו לך שיטת טיפול (ו/או מטפל/ת) ואז תשקלי האם זה מתאים לך. בברכה, ענבל

אני בהחלט איתך. גם התחושות שלי לגבי עצמי הן עגומות ועצובות... מחשבות מלקות ואכזריות...