תמיד הרגשתי עצור

שלום דוקטור גידי, היה משהו שלא ממש זכרתי ועכשיו ניזכרתי ניזכרתי בכמה דברים במה שעשו לי ובמה שאני עשיתי אני לא יודע אם צריך לדבר על מה שהיה ולפתוח את זה מול הנוגעים בדבר אני לא יודע אם ואיפה זה משפיע עלי היום בחיי הבוגרים ואיפה זה משפיע על האנשים בהם פגעתי, אם ביכלל ואם הם ביכלל לא זוכרים אולי לא כדאי לגעת בזה? אני מתוסכל ומפוחד ולא רוצה לגשת לייעוץ, לא חושב שמישהו חיצוני לי צריך להיכנס לנבכי ראשי, לא רואה את עצמי בא ומספר את הסיפור שלי מול אדם זר מה לעשות? מיוסר

עדיף שתוציא את מה שיש לך רק ככה תבריא

שלום מיוסר, כיום כבר ידוע שגם בנים מותקפים מינית ע"י גברים בילדותם. ברור שלדבר השלכות קשות לגבי התפתחותו של המותקף בחייו הבוגרים. מבחינה מסוימת השלכות אלו קשות אף יותר מאלו של נשים שהותקפו בילדותן כי מן הגבר מצפים בחברה שלנו להפגין חוזק. יתר על כן, גבר שהותקף כילד עלול להיות חרד לזהותו המינית, כאשר גם התוקף וגם המותקף אינם חייבים להיות הומוסקסואלים. אני מבין את הקושי שלך לפנות לייעוץ וממליץ לך בחום על האתר הבא, שבו קיימים פורומים לתמיכה הדדית, אפשרות להיעזר באופן אנונימי באנשי מקצוע המתמחים בנושא ואף לעיין בחומר תיאורטי וחווייתי של נפגעים אחרים: http://www.macom.org.il/ האתר מנוהל ברגישות רבה תוך הקפדה לפגוש את הנעזר במקום בו הוא נמצא וללכת איתו בקצב שלו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין