לא יודעת

היי ענבל, גם כאן כמו בפגישות אני רוצה להגיד כל כך הרבה ולא מצליחה, הכל מתבלבל ומתבלגאן לי בראש.. אולי אני צריכה פסיכולוג שיודע לקרוא מחשבות?! מכירה אולי אחד כזה. הייתה לנו קצת סערה בשבוע האחרון ולמרות שהיא אמרה לי דברים לא פשוטים דווקא כן הרגשתי שהיא בצד שלי ושהיא מנסה. אני לא יודעת למה כל כך מסובך לי לדבר על הדברים החשובים באמת ,כל כך הרבה שנים בטיפול ומעולם לא דיברנו עלהם - ולא בגלל שאני לא רוצה , אלא כי אני צריכה ממנה מילים מאוד מדוייקות אחרת זה לא מצליח או כי אולי אני מרגישה שפסיפסתי את הרכבת איפשהו(ולמרות זאת אני לא זזה מהתחנה ומחכה ומחכה). בעיקר אני לא יודעת ולא מבינה כל כך הרבה, מה נכון ומה לא. מסובך - כרגיל. לא יודעת אם הבנת משהו(קשה לנסות להגיד כל כך הרבה ולא להגיד כלום בו זמנית) , אבל איך מצליחים לסדר קצת את הדברים אני מרגישה שנגמר לי האוויר מרוב הרגשות האלה שנמצאים שם כל הזמן.

הי מ.מ קודם כל, דווקא הפעם הצלחת להגיד די הרבה מילים.. וגם תקווה היתה הפעם בהודעתך. כי אם 'על הדברים החשובים באמת עוד לא דיברתם', הרי שיש עוד על מה לדבר, ועל מה לעבוד, ויש משהו שעוד לא עשיתן ולא ניסיתן, ואולי אם תנסו, משם תבוא פריצת הדרך. הצורך במכווננות מדוייקת מובן, אבל גם בלתי אפשרי להשגה (כך גם קריאת המחשבות). צריך, איכשהו, במקביל, גם להתבגר מהצורך הזה ולהתגבר עליו, להסתפק בפחות מדיוק מושלם (עבודה שלך) וגם לנסות לחתור למקסימום מכווננות ודיוק (עבודה שלה). באמצע נפגשים.. ענבל

היי, אני לא חושבת שיש תקווה שם בהודעה או יותר נכון אני לא בטוחה שתקווה היא בהכרח דבר טוב, למשל (כן שוב אני חוזרת לעולם הדימויים) נניח באמת יש איש שיושב בתחנה ומחכה לרכבת הוא לא יודע שהתחנה שהוא נמצא בה כבר לא פעילה והוא יושב ומחכה ומחכה (4 שנים) שאולי הרכבת תגיע והוא מקווה שזה יקרה ... במקום לעבור לתחנה אחרת.. זה עצוב לי כי אכן יש לנו עוד הרבה על מה לדבר אני איכשהו מרגישה שבמובן מסיום הטיפול בכלל לא התחיל ועברו להן כמה שנים טובות, אני לא יודעת אם המסילה בשיפוצים אם אני יושבת בצד הלא נכון של התחנה או שאחרי כל כך הרבה זמן כבר היה עדיף ללכת ברגל... או להפנים את העובדה שאולי הרכבת לא תגיע לשם אף פעם וחבל לחכות . ולא שלא דיברנו על דברים כי לא ניסיתי, אני מנסה ותמיד בסוף השיחה הולכת לכיון שונה לגמרי מהמתוכנן.זה מתסכל כי כן יש שם פוטנציאל אבל הוא לא מתממש אף פעם. בקשר לדיון על הפורום אני חושבת שהמקום(ואת) מאוד עוזר ,תומך ומלמד. אני ממש לא רואה בזה טיפול או תחליף לטיפול אלא סוג של "שירות לקוחות" לטיפול :) אפשר מאוד להיעזר ואפשר גם להיפגע , אבל צריך לדעת להיות במרחק הנכון. בהחלט יש משהו במילים שלך שמאוד מזמין להגיע.. (זה הפורום הראשון שאני "ממש" נוכחת בו).