שינויים

ענבל, אני מפחדת. עברנו דירה. היום, אחרי 4 ומשהו שנים של טיפול, עברנו דירה. הקליניקה עברה ממקום חיצוני, נייטרלי, אליה הביתה. כבר חודשיים שאני יודעת שזה קורה, והנה היום הייתה הפגישה הראשונה שם. אוף, כמה שהיה לי קשה. הקליניקה החדשה נורא יפה. רואים שהיא עיצבה בהרבה תשומת לב ואהבה, זה כל כך שלה, ואני הרגשתי כל כך לא שייכת, זרה ושונה. לא הצלחתי לדבר. אני כל כך מוצפת מאז הפגישה. היה לי דווקא יום מצוין בעבודה, אבל עכשיו כשאין במה להתעסק ולהסיט את תשומת הלב החרדות גוברות. אני לא רוצה להיות כל כך קרובה למשפחה שלה. זה מכאיב מידי. מאז שהיא הודיעה על המעבר, אני מסתובבת עם תחושה של ספירה לאחור. מפחדת שהכל הולך להשתנות. לפני שבוע הכנסתי אותה סוף סוף לתוך גרעין הכאב, ולא יכולה בכלל להתקרב לשם עכשיו. איך אני אביא את כל מה שקשה, שמכאיב, לתוך החדר הלבן והיפה הזה? אולי בגלל זה אני כותבת לך. בורחת ממנה אליך, את כאן במקום מוכר, לא זזת לי. אפשר לבקש כמה מילים של נחמה? נועם

שלום נועם, מעבר קליניקה, ועוד לבית הפרטי שלה - זה באמת שינוי כ"כ דרמטי עם כ"כ הרבה השלכות והשפעות.. אני לגמרי מבינה את הקושי. כרגיל, הדבר הטוב ביותר יהיה לדבר על זה. לא לנסות להמשיך מהמקום שבו הפסקתן שם, כאילו לא היה בכלל מעבר וכאילו שאתן לא בחדר אחר, כאילו אתן לא בבית שלה.. זה בלתי אפשרי. החדר החדש לבן ויפה, וכל הלא-לבן והלא-יפה כאילו נשאר 'שם'.. לאט-לאט צריך ליצור את נוכחותך ועקבותייך גם במקום החדש, שתוכלי להרגיש בבית גם שם. זה יקרה, רק צריך זמן ועיבוד. בהצלחה, ענבל

היי ענבל, תודה על המילים שלך, שהדהדו לי את מה שהיא אמרה בפגישה, אבל אז היה לי קשה לשמוע... אני לומדת שוב ושוב שהדבר שהכי נכון לי הוא *תמיד* להביא את הדברים אליה. שלחתי אליה מייל ארוך מבולבל וכאוב, ומתוך שלל הדברים שהיו שם, היא הצליחה לשלוף דבר אחד קטן, ואליו להתייחס בתשובה שלה, כמובן אותו דבר קטן שהוא הכי הכי מפחיד ומבלבל (איך היא עושה את זה?). בבת אחת היא החזירה לי את הביטחון בנו, את העוגן הזה שהקשר שלנו לא נפגע ולא נפרם עם המעבר. היא כתבה מילים מעטות, אבל נוגעות ומחלחלות ומאוד מאוד מרגשות. השארת לי מרווח מדוייק להפליא לחזור אליה, בכך שלא היית כאן אתמול. את מחזירה אותי אליה לא מעט בזמן האחרון (אם כי כנראה אני זאת שמחזירה אותי אליה... אבל קצת עזרה אף פעם לא הזיקה...). בנתיים התפנה לי זמן מחשבות בלתי צפוי.. הייתי מעורבת בתאונה אתמול ונשלחתי למנוחה במיטה. אמנם אלפי שיחות עם הביטוח והמוסך (לאוטו כואב יותר ממני) מעבירות את הזמן, אבל יש לי יופי של זמן מחשבה ועיבוד. שוב תודה, נועם