היי

היי ענבל, תודה לאל את כאן, את לא מתה. אני מתגעגעת לאמא שלי, אני מרגישה לבד. לא יכולה להכיל את הכאב על המוות שלה, ואיך שהיא מתה. היא כבר אמרה לנו שאנחנו מחכים שהיא תמות.טוב, אני לא ילאה בכל המוצפות שלי שוב פעם מחדש, אם הגעת בשעה כזו את בטוח עייפה. אני לקחתי עוד שני כדורים, אולי בקרוב ארדם.רוצה אמפטיה ועידוד. תודה. שיר הערב עבורי, של ריקי גל (אהוד מנור) אמא, שיר הערש ששרת מזמן רודף אותי לאן אברח לאן, אילו יכולתי הייתי שוכחת איך באתי לכאן. אמא, לא אוכל להמלט מכישופך, עיני חשכו פתאום. אילו יכולתי הייתי חוזרת אלייך היום. אמא, הו אמא איך בדמי בעמקי נשמתי דעתך נחושה. אמא, הו אמא את וגם אני בשנאה ואהבה בין כח וחולשה. אמא, איך רציתי שתחבקי ותלטפי ותאמיני בי, אילו יכולתי הייתי עוקרת אותך מליבי. אמא, אין לי בית בחדרי במיטתי ואין לי מנוחה, איל יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה. אמא, את יודעת, אני זקופה וחזקה, כמוך בכל מצב, אילו יכולתי הייתי רוצה להודות לך עכשיו.

שלום דורותי, שיר ערש של געגועים לאמא לפני השינה.. אולי תוכלי בלילה לחלום חלום טוב עליה? עליכן? לילה שקט וטוב, ענבל

כל החלומות שלי עליה הם רעים, שאבא שלי משפיל אותה, שהיא סובלת. אבל תודה שלא וויתרת עלי להערב. היא היתה שרה לי דוגית...והיום אני שרה את זה לילדים שאני עובדת איתם לפני השינה, ואומרת להם כמו שהיא אמרה לי כל לילה "חלומות פז מלאי רז". אוף, זה קשה לנסות להישאר בטוב, הרע משתלט, האבל, הכאב...פשוט צריכה להירדם, רק כך זה יעבור. תודה דורותי

טוב, זה שכתבתי כאן הרבה לא אומר שחזרתי לכאן, אני פשוט ביומיים קצת קשים והתלבטויות קונקרטיות. העליתי בפני המטפלת את הבקשה שנעבור לפעמיים בשבוע במייל כמובן והסברתי לה שאני לא מסוגלת להעלות את זה בפניה מאי הנעימות והפחד מדחייה. ואז היא ענתה לי שנחשוב ונדבר על זה בפגישה (שזה בהתחלה מה שתכננתי). אבל אז הבנתי (עקב התכנון שלי לא להגיע לפגישה) שגם את התשובה לשאלה אני לא מסוגלת לשמוע מולה. אם תבוא דחייה, אני רוצה להישאר איתה לבד, לא להשפיל את עצמי, ולבכות כמו ילדה קטנה שאמרו לה לא. כתבתי לה שאני רוצה שתשיב לי במייל כן או לא, אני קצת יעבד את הדחייה ואז אבוא לטיפול עם זעם נרקסיסטי, הוא הרבה יותר מכובד מעלבון גרידא. היא לא ענתה לי כבר יומיים למיילים, הייתי מאוד מוטרדת מכך, והיום התקשרתי אליה (אחרי אישור בהודעה, אני מאוד משתדלת לא להפיל את עצמי עליה בזמנים שלא מתאימים לה). והיא העלתה את הנושא ואמרה שהיא לא בטוחה שזה יעשה לי טוב לחזור לפעמיים בשבוע ואולי זה רק יעורר את הכאב והגירוי במקומות הכל כך חסוכים וכואבים שלי. אני אמרתי שכרגע אני לא מרגישה שיש לי צורך רגשי של עוד, אלא שמיום ראשון בבוקר כשאני מסיימת את הטיפול יש לי מעין מחשבה חודרנית שאני צריכה עוד, שעכשיו יש שבוע שלם לפני ואני אצטרך להתמודד עם הכל לבד וכו' וכו', ושאני חושבת שעוד פגישה תפתור אותי מהחשש הזה. יש לציין שהיא הציעה כמה פעמים בעבר נדבר בטלפון וניסיתי את זה כמה פעמים אבל זה ממש לא עונה לי על הצרכים ולרוב אני מוותרת על האופציה לשיחה. אלא אם כן יש משהו קונקרטי זה נראה לי מיותר. בעבר היא רצתה פעמיים ואני אמרתי שזה לא עושה לי טוב, ועכשיו שאני מבקשת תקופת נסיון היא אומרת שהיא פוחדת שזה לא יעשה לי טוב.היא גם אמרה שבגלל שזו תחנה ציבורית היא צריכה אישור מיוחד לזה. אבל לי יש הרגשה שעוד משהו עומד מאחורי החששות שלה, מלבד טובתי כמטופלת.בא לי להפסיק את הטיפול וזהו, היה לי כ"כ טוב שבועיים להתנתק ולהיות בלעדיו. מה אני צריכה את הסרטים האלו? ואולי אני צריכה להחליף מטפלת כי יש העברה כל כך עוצמתית ואולי היא מחבלת בטיפול? כבר עברנו תהליך משאני רוצה שהיא תאמץ אותי, לכך שאני מתוסכלת שהיא לא אמא שלי ועכשיו הבנתי שאני לא רוצה את שני אלו אלא אני רוצה להיות המטופלת המיוחדת שלה, שאותה היא הכי אוהבת, ושהיא חושבת עלי המון, והשקשר משמעותי גם לה כמו שהוא משמעותי בשבילי ושהיא תהיה מגויסת אלי תמיד, בלי גבולות. ברור לי שזה מה שאני רוצה ולא מה שאני צריכה. מה עושים? מה את חושבת על כל הנושא? למה היא כל כך פוחדת שזה יהיה רע אם נעבור לפעמיים בשבוע (היא אמרה שזה יעודד את הרגרסיה) אבל את אמרת שמהנסיון שלך זה מרגיע את הצרכים ולא מגרה אותם עוד יותר...יכול להיות שבגלל שאני מטופלת קשה לא בא לה להעמיס על עצמה ולדחוף אותי לשעה פנויה ביום שיש לה שהוא גם ככה עמוס? מה את חושבת? תודה דורותי (זקוקה לטוטו כחפץ מעבר)