צהריים טובים

שלום ענבל, אני מקווה ששלומך טוב... השיר שהקדשת לשבת היה יפה ומתאים במיוחד ומצאתי את עצמי קוראת בו כמה פעמים כדי "להיות שקטה", ואז לקחתי קסנקס, וביחד זה עשה את העבודה...סתם, אני די בטוב. הייתי בחופשה של שבוע בחו"ל עם בן זוגי (כשחזרתי קראתי לאחור את כל מה שקרה בפורום). היה לי מצוין בחופשה, זה הראה לי כיצד אפשר, ואפילו די בקלות, להתנתק מהבועה הטיפולית ומכל התסבוכים שמלווים אותה, ושיש עולם שם בחוץ....ושיכול להיות בו מאוד כיף. אז בעצם זה הוביל לכך שהפסדתי פגישה אחת ולא התראנו שבועיים. זה היה לי ממש טוב, הרגשתי כוח ושליטה שאני מסוגלת בלעדיה, אבל היה ברור לי שאחרי הפגישה הראשונה זה יחזור בריבאונד. ואכן זה קרה... אתמול היה לי טיפול וכבר אתמול הרגשתי המון תחושות של חמדנות, שאני רוצה עוד ושזה לא מספיק.לפני כמה זמן סיכמנו שבחופשת הקיץ נוכל להיפגש פעמיים בשבוע, כי לפני כן הייתי לומדת על היום שהיתה לה בו שעה פנויה. לפעמים ברור לי שאני רוצה וצריכה פעמיים בשבוע, והיא גם אמרה לי שלמטופל רגרסיבי פעם בשבוע זה אכן טיפה בים. אבל בעבר, בתקופה אחרת, שהדיכאון היה יותר קשור לעבר שלי ופחות לקשר הטיפולי, נפגשנו פעמיים בשבוע וזה הרגיש לי יותר מדי. שכל השבוע אני מתעסקת בפצעים ובטראומות ששנים ניסיתי לברוח מהם. היום אני חושבת שכל הזכרונות פחות מציפים (אני גם עם הרבה תרופות), אבל עדיין פוחדת שמעבר לפעמיים בשבוע יעורר שוב את המקום שכל החיים סביב העבר וסביב יחסי ההעברה בטיפול. עוד פרט חשוב זה שעכשיו חופש (מהלימודים, יש עדיין פרק', ואני לוקחת יותר משמרות בעבודה) אבל עדיין חופש זה דבר שמפרק אותי, אני חייבת מסגרת ועומס. עכשיו ברור שהאופציה המועדפת היא להפנות את השאלה אליה, אבל נראה לי שהיא לא יכולה לתת לי תשובה אובייקטיבית מכמה סיבות. אחת, היא יודעת שאם היא תגיד שעדיף להישאר בפעם בשבוע זה יחווה על ידי כדחייה נוראית. שתיים, אני כל הזמן מעבירה לה מסרים סותרים לגבי הצרכים שלי ונראה לי שכמוני גם היא לא יודעת מה נכון. אז אולי התשובה היא להתחיל ואז לראות לאן זה מוביל? השאלה אם אני כבר במקום שיודע להגיד בהווה, ולא בדיעבד, שמשהו הוא לא טוב לי... ועוד משהו, האם אני לא צריכה להשלים עם התחושה הקשה הזאת שמה שיש זה לא מספיק, ושהטוב הוא מוגבל? כי בעצם ככה יראו כל חיי, לעולם לא תהיה לי אמא, ומשפחה תומכת, וכל טוב ודאגה שאני אחווה יהיו מוגבלים... מה את חושבת? אני רוצה שתביעי את דעתך גם אם את לא בטוחה בה, ורק אל תכתבי לי שאת לא יכולה לדעת ממעט המידע, ושההחלטה היא של שתינו, אני יודעת את זה ולוקחת את זה בחשבון. אם יש לך עומס הודעות בעקבות הסופ"ש הארוך, אין לי בעיה להמתין למחר, כבר יש לי סבלנות...(מצאתי את החנות). תודה רבה, באמת שאני מתגעגעת, אבל נהנית גם לקרוא דיאלוגים שלך עם אחרות, ומתפעלת כל פעם מחדש...אבל גם זו רק התייעצות קונקרטית נקודתית, ולכן אני מודה לך מראש. דורותי (נראה לי שעכשיו אני באמת על השביל הנכון...)

שלום דורותי, נשמע שאת על דרך מצויינת.. אני שמחה מאד מאד בשבילך ומקווה שזה יישמר כך. אני מסכימה עם המטפלת שלך שמטופל שהטיפול מחזיק אותו צריך פגישות פעמיים בשבוע. אני גם יכולה להבין את החשש שלך שזה יגרה את המקום של התלות. מהניסיון שלי זה אחרת - כשפעמיים בשבוע עונים על צורך אמיתי, שהוא מסופק ונענה, זה רק מרגיע. השאלה - האם זה צורך אמיתי, או חלק מאותה חמדנות שאת מדברת עליה, שכשנותנים לה אצבע היא רוצה את כל היד. על השאלה הזו באמת רק שתיכן יכולות לענות. כיוון שמהודעתך עולה שלשתיכן קשה לענות על זה, הדרך של ניסוי וטעיה - בזהירות - היא אפשרית. חוץ מזה, צריך להמשיך לשמור טוב טוב על העולם שבחוץ והחיים בתוכו. המשיכי כך, ענבל