סתם..

מרגישה שוב סלע ענקי בלב.. לא קרה שום דבר מיוחד מלבד העובדה שקמתי עם הסלע הענקי הזה בלב ו..כן..מלא פרידות..לא מצליחה להכיל .. הכאב הוא מעבר לכוחותי ןליכולת הסבל.. מתחשק לחזור ליער,לשבת ולחבק העצים... שהרי הם לא נעלמים ..יש להם שורשים עמוקים הם נשארים יציבים,איתנים ,מחזיקים,מכילים.. באביב,בסתיו,בקייץ ואפילו בחורף.. לא נעלמים לפתע כך סתם ללא סיבה.. וואוו..קשה לקום,להזיז הידיים,לסחוב הרגליים.. כל רגל מליון טון.. אולי נחזור למיטה,נתכסה עד מעל האף,נעצום עיניים ו..די..(?)

הי דפי, לפחות על פי השיר, 'כמו העץ האדם נגדע', 'כמו האדם הוא (העץ)נשרף באש'.. גם עצים לא תמיד שורדים, ובאותו אופן יש גם אנשים שהם יציבים, איתנים, מחזיקים, מכילים.. ולא הולכים לשום מקום. ענבל