בבקשה תכנסו ותגיבו

השבוע ראיתי את הסרט "הטיפול" והיה שם קטע שהמטופל רצה לצאת בכעס מהחדר והמטפל צעק לו "אתה לא יודע שאני אוהב אותך" ואז חשבתי למה לעזעזל היא לא יכולה להגיד לי שהיא אוהבת אותי. העזתי ושאלתי אם היא אוהבת אותי, והיא ענתה שלא. אין צורך לומר שזה השאיר אותי שבורה ומרוסקת. שאלתי היא האם מישהו מכם חוה את החוויה כאשר המטפל אמר לו שהוא אוהב אותו.

ח שלום, אני מתקשה להאמין לסיטואציה שאת מתארת, בה לשאלתך האם המטפלת שלך אוהבת אותך, היא ענתה לך בשלילה. לא שאני מפקפקת בדברייך או בחווייתך, אלא שזו פשוט סיטואציה בלתי נתפסת בעיני. לכן, אני מזמינה את כולם ואותך לדון ולהתייחס לסוגיה העקרונית שהעלית – השאלה האם המטפל אוהב את המטופל ומקומה של שאלה זו בטיפול, ולאו דווקא להתייחס למקרה הספציפי המאד קיצוני שתיארת. ענבל

שלום לכולם ובמיוחד לח'. לדעתי האישית, לא ניתן לטפל באדם אם אין משהו בו שאתה אוהב. מה עוד שכאשר אתה משקיע באדם באופן אוטומטי אתה אוהב אותו, כי האדם הנורמטיבי/נורמלי, אוהב את עצמו (כמובן שבמידה מסויימת) לכן כאשר המטפל משקיע במטופל היושב מולו, השקעה=חלק ממנו,עובר למטופל והוא הרי אוהב את עצמו וכתוצאה מההשקעה, חלק מהמטפל נמצא אצל המטופל. תוכלי לראות זאת אצל זןגות המאמצים ילדים, איך יתכן שהם אוהבים את ילדים אלו ממש כמו שהיו שלהם, זאת מעצם ההשקעה בהם, חלק מהם עובר לילדים. ח' יקרה, תשבי עם עצמך ונסי לשחזר מה בדיוק שאלת ומה בדיוק המטפלת שלך אמרה, יתכן שמלכתכילה באת עם הרגשה/דעה שתקבלי תשובה שלילית וכתוצאה מכך לא שמעת טוב. לעניות דעתי, במידה שאת בטוחה ב100%(ואפילו הייתי משתפת את המטפלת בשחזור החוויה הקשת אשר עברת) שאת צודקת, חפשי מטפל אחר עם נשמה. בהצלחה וכן תדעי שיש מטפלים שנותנים את הנשמה שלהם, ואני אומרת לך זאת מנסיון: לאחר שעברתי 3 מטפלים-אחת לא היה ביננו כימיה ו2 הפסיקו את הטיפול בטענה שאינם יכולים לעזור לי, למרות כל הכאב לא הפסקתי להלחם למען חיים טובים יותר, ואפלו חיים ממש, והיום אני יכולה לומר שמצאתי את השקט שלי- יש לי אחלה מטפלת עם רגישויות מדהימות (וזה לא אומר שתמיד הכל סבבה, אבל ככה זה בטיפול:-)) שוב בהצלחה עדי

היי, אני קצת בהלם ממה שתיארת, ולגמרי מרגישה שאם הייתי במקומך תחושת האכזבה, בלבול ואולי גם כאב היו משאירים אותי בדאון להרבה זמן. אני חושבת שהרבה מאיתנו בסופו של דברים רוצים להרגיש שאנחנו חשובים למטפל שיש שם אהבה. יחד עם זאת, אני באופן אישי לא מרגישה שיש לי שם זכות, לפחות בראיה שלי המטפל לא אמור לאהוב אותי, זה בכל זאת העבודה שלו על אף שהכול מאוד אינטימי. אני חושבת שיש מקום להתייחס בעדינות לשאלה כזו ואף לחזק את המטופל על שהרגיש מספיק בנוח אבל זאת רק אני. באמת כאב לי לקרוא את זה מקווה שלא תחווי את זה שוב.

לענבל שלום תשובתה היתה במילים האלו: "בחמישים הדקות שלנו אני מאד משמעותית בין פגישה לפגישה אני נמצאת במחשבותיה וכן אני מאדגרת אותה, אבל אני לא אוהבת אותך". חנה

הגיע הזמן שאומר את האמת, האמת שאף אחד כאן לא מעז להגיד. המטפלים לא אוהבים אתכם, אתם לא באמת מעניינים אותם, זאת הפרנסה שלהם ואתם רק עבדים נרצעים (כן לצערי, גם אני) שזקוקים לטיפת אהבה ויחס והם מנצלים זאת עד הסוף, כי בסופו של יום מה שמעניין אותם זאת הנוחות הזעיר- בורגנית שלהם וכל אי נוחות שאתם עלולים לגרום להם תוצאתה יכולה להביא אותם לזרוק אתכם קיבינימט (אי נוחות פירושה למשל אם חלילה אזל לכם הכסף). המימיקות והמחוות החיצוניות נלמדו בקפידה בבית הספר לייצור פסיכולוגים כך שכולכם מקבלים בדיוק את אותו הדבר (שלא תטעו). אני מבינה שחלקכם זקוקים לאהבה, אפילו למעט שבמעט (כמוני למשל שאני אדם נטוש בהגדרה הלקסיקונית), אבל אנא מכם אל תאבדו את השכל, לא פעם הצעתי כאן - השתמשן בהם כפי יכולתכם וזרקו אותם שמיציתם את הדבר. אני לא מאמינה בקשר טיפולי שהוא אמיתי, האמינו לי הכל שם מלאכותי ברמה שלא תאמן בכלל. אנא, נפשות רגישות, קחו הכל בערבון מוגבל...

יפעת יקרה, גם אני כמוך "נטושה", ונכון שהטיפול הוא תלוי-תשלום, וזו לא "אהבת הורים " (הורים נורמאלים כמובן לא שלי ושלך). ובכל זאת, הטיפול מספק מסגרת סביבה תומכת שבה אפשר לטפל בהווה בטראומות של העבר, לקבל תשומת לב, ערך ומשמעות, וגם לפעמים אהבה, כמו שאמרתי זו לא אהבה של הורים לילד, מה שהיינו צריכות לקבל ונמנע מאיתנו, לא נקבל לעולם, אבל בכל זאת זו אהבה של קבלה של הבן אדם כאובייקט/סובייקט נפרד על כל צדדיו הטובים והרעים, ללא השלכות. אחרי שנתיים של טיפול שהוא לפעמים קשה, עדין יש לי הרהורים בקשר לכנות בקשר הטיפולי- האם זה אמיתי? בימים טובים התשובה היא כן, ובימים רעים לא. בתקווה שהטובים ינצחו בסוף.

היי יפעת,קראתי את הגיגייך ותהיתי האם להשיב לך,בחרתי להשיב לך ואם אוכל במעט לשנות את תפיסתך לגביי מטפלים..ראשית זכרי כי מאחורי כל מטפל עומד בן-אדם עם רגשות ובמיוחד בתחום של בריאות הנפש דעתי היא כי אותם אנשים אשר בחרו ללמוד תחום זה רואים בכך שליחות אך אל לך לשכוח כי מדובר גם בעבודתם וכשם שאת תתני שירות עבור עבודה מסוימת ותקבלי שכר כך גם אותם מטפלים מקבלים שכר עבור שירותם..מהגיגייך נשמע כי את מאוכזבת מהטיפול ולך אני רוצה לומר כי לעיתים האכזבה לא מצניחה אלא מקפיצה למקומות גבוהים יותר וכך אני מצפה שתקפיץ אותך למקום גבוה יותר,של הבנה והכרה את עצמך,של למצוא את הדבש ולא את העוקץ..אני יודעת כי הדבר קשה אך עם רצון ומאמץ רב אין ספק בלבי כי תצליחי.. שבוע טוב:)ורק בשורות טובות

כאשר הולכים לטיפול הרבה פעמים- פגועים רגישים אחרי הרבה אכזבות : מהקשר הלא חיובי עם ההורים מחוסר היכולת לתת ולקבל אהבה אצל כל אחד זה מתבטא כמובן בצורה שונה ומתקשר אחרת אבל בטיפול מסתובבים סביב הציר הזה ממנו יוצאים ממשיכים נבנים התקוה היא לייצר\ליצור מערכת יחסים משקמת עם המטפל לחוות תחושות אחרות חדשות טובות יותר ,מבריאות יותר לבנות קשר עם המטפל שנבנה על אמון ונתינה ללא תנאים יכול להיות ח - שזה לא הפעם הראשונה בה את חשה שלא אוהבים אותך שדוחים אותך שבמקום לחוות אינטימיות חיובית את חווה אינטימיות שלילית זאת הרגשה נוראית פשוט בעיני נראה לי שכדאי שתדברי ע"כ עם המטפל אם קשה לך אולי תכתבי לו מכתב אולי לא הבנת אותו נכון והוא יסביר לך את עצמו.... אם הוא ממשיך להתבצר בזה(מה שלא נשמע הגיוני) תחשבי מה את עושה שם ??? ועוד כמה שאלות- 1.כמה זמן את בטיפול? 2.מעבר למה שהוא אמר מה את מרגישה - לפעמים הרגשת שהוא אוהב אותך אולי מעבר למילים - במבט בקול ...? 3.את שמחה להגיע לטיפול? אני איתך והכי חשוב אל תתיאשי אם הוא לא מסוגל לחוש אהבה אליך יתכן שזו הבעיה שלו ברגשות אהבה אדוה