עצה

שלום ענבל. אז ככה אני יספר בקצרה אל עצמי.אני בחור בן 28 .מאזור המרכז.הייתי בטיפול לפני שנה בערך.הייתי מהמר כחמש שנים.ומישהתחלתי את הטיפול ועד היום .אני לאמהמר.הגעתי להמון תובנות במהלך הטיפול.והפסקתי אותו מכמה סיבות. אני עדיין גר אים ההורים וזה מתסכל אותי. עדיין אים כול ההישג הזה של להפסיק להמר מרגיש תקוע ביעקר. למען הכנות היתיעצתי בפורום השכן אים אינה.המליצה לי לחזור לטיפול.הבעיה היא שקצת קשה לי להודות ביני לבין עצמי שאני צריך טיפול.ואני כול הזמן מיתחבט ביני לבין עצמי.אים אני יכול להמשיך בקו של השינוי בלי עזרה.לפעמים מרגיש שכן ולפעמים ממש לא.אני בחור אים מודעות עצמית גבוהה . ואני לא מבין מה עוצר אותי מיללכת לטיפול שוב.? ולכן אני מעלה את ההיתלבטות שלי כאן בפורום. ישמח לעצה. עמית.

שלום עמית השאלה האם אתה צריך טיפול תלויה בהגדרה 'צריך'. האם 'צריך' זה אומר 'לא יכול בלי', או ש'צריך' זה אומר שאם אתה תקוע בחיים,טיפול יכול לעזור לך לזוז. אז אני לא יודעת אם צריך, אבל אני חושבת שכדאי - במיוחד אם לטיפול היו תוצאות חיוביות עליך בעבר. למה זה קשה לך לשאת את המחשבה הזו, של צורך (יהא אשר יהא) בטיפול? גם זה נושא שבטיפול אולי תוכל לעסוק בו.. בברכה ובהצלחה, ענבל

שלום ענבל. אני חושב שכדאי שאני יחזור לטיפול פסיכולגי. לגבי השאלה שלך?למה כול כך קשה לי לשאת את המחשבה הזו .של הצורך בטיפול. כי הגעתי להמון דברים במקביל לטיפול.והפסקתי להמר מהפגישה הראשונה שלי בטיפול ועד היום.באוגוסט שנתיים. ומאז שהפסקתי את הטיפול.אני לא מצליח לזוז אים עצמי.הייתי בטיפול שמונה חודשים. כניראה שכול ההכלה הריגשית הזאת קצת גדולה אליי.ולכן המחשבה של הצורך בטיפול עולה בי לאחרונה. יש אפשרות שתמליצי לי אל פסיכולגית? בברכה עמית. בברכה רבה עמית.