התחלה

הי ענבל, נדמה לי שפספסתי את שעת המענה שלך בפורום, אך אנסה בכל זאת ומקסימום מחר. (או כשתוכלי) נפרדנו היום, היא ואני. היא נוסעת לחופשה קטנה ונפספס כמה פגישות. נדמה לי שהזמן יעבור מהר ואהיה בסדר, אבל האמת היא שאני בעיקר מקווה שכך יהיה. אני חושבת שאסתדר, באמת שאני בסדר, אבל זוכרת גם כמה קשה לי כשמינון הפגישות נמוך.. אבל אני גולשת, לא זה מה שהתכוונתי לומר.. אני קצת מתלבטת אם בכלל, כי באמת שאני לא זקוקה למרווח של אדם נוסף ביני לבינה. היא טובה לי בדיוק טוב. עונה על כל מה שאני מביאה.. ובכל זאת אשאל, רק באופן כללי.. (כן, הקדמה קצת מתישה, סליחה..) (פשוט לא יודעת איך לומר את זה כללי מספיק..) יש לי "עולם פנימי" נקרא לזה, די מפותח. לא כמחמאה לעצמי, אני מתכוונת, אלא ששנים רבות מאוד אני מדמיינת (ולפעמים טובעת בדמיון וחומקת אליו). היו שנים, לפני שנים, שהדמיון היה תחליף משמעותי לחיי.. העניין הוא, שבדמיון, אולי כמו בחלום, ההתנהלות קצת משונה. נורא קשה לספר ולתאר את הסיפורים הפנימיים בהם שיחקתי פעם.יש בהם משהו נוקשה וחזק ומשפיל גם.. היום סיפרתי רק קצת.. כשניסיתי לדבר את הדימויים והסיפורים הפנימיים, כל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה "לא לא לא לא לא.." הגוף התכווץ והיד התאגרפה .. לא הצלחתי. את חושבת שזה הכרחי לספר? זה באמת חשוב, אם זה כבר לא קורה..? אני מרגישה כאילו זו התחלה של משהו חדש.. כאילו כופפנו ראש ונכנסנו למאורה או למרתף שמתחת לבית.. אחבק את משקוף המרתף עד שתשוב. אני חושבת ששוב כתבתי הודעה ארוכה.. לפחות כך היא מרגישה.. נראה לילה טוב, ל.

הי ל. התחלת להכניס אותה לקודש הקודשים שלך - עולם הדמיון המאד פרטי ואישי שלך. אני לא יודעת אם זה 'כ"כ חשוב שזה יקרה אם זה לא קורה', אבל אם זה כן קורה - זה בוודאי חשוב ומשמעותי. ענבל

:-)

הי לילך כשקראתי את ההודעה שלך ישר זה התחבר לי עם הודעה אחרת שכתבת לפני שלושה חודשים בנושא זאבים. שם היה לך דיון נחמד עם חברה ותיקה משדרה 6. אם אני זוכרת נכון גם אז שאלת אם זה הכרחי. וזה התחבר לי גם עם דברים שרציתי להגיד לך בהקשר של ההודעה הקודמת שכתבת (אומנם בהקשר קצת אחר) "שנדיר שאני מרשה לעצמי..." לדעתי אין נושא שהכרחי לדבר עליו ,הכל תלוי במטרת הטיפול. אם המעבר לפעמיים בשבוע נועד כדי לקבל תמיכה בתקופה קשה ולהרגיש עטופה אז את זה יש לך ובגדול. אבל אם אחרי שהמצב קצת נרגע,וכן קצת מתאפשר את גם מעוניינת למנף את הקשר הטיפולי הטוב והאינטנסיבי גם כדי לטפל בדברים קצת יותר עמוקים אז זה בדיוק המקום שאת כן יכולה להרשות לעצמך. גם להיות ילדה, וגם לבכות ,וגם לכעוס ,וגם לפנטז , וגם כל רגש אחר... נכון זה ממש לא פשוט ואפילו די מפחיד לדבר על דברים כל כך אינטימיים,אבל מנסיון שלי (אומנם לא ארוך במיוחד) זה שווה את המאמץ.ואפילו מקרב ביננו יותר. ואיך שהמטפלת שלי אומרת גם מביא תקווה גדולה לשינוי. הרי לא באנו לטיפול כי לאמא שלנו יש סרטן... דבר נוסף שקצת מעורר מחשבה זה למה עשית את זה לפני החופשה, וגם לפני שלושה חודשים שאלת בדיוק בזמן שהתרחקתם וחזרתם להיפגש רק פעם בשבוע.בעיני זה לא צרוף מקרים. לדעתי אחרי החופשה שווה לנסות, יש לך מוציאה לאור משובחת במיוחד. מקווה שהחופשה תעבור בקלות יחסית. דנה