אמביולנטיות

מצד אחד אני מרגישה פחד וכעס מהמטפלת. ומצד שני אני גם חוששת לעזוב. ואני חצויה מזה ומבולבלת. כי לעתים (לא קרובות) היא גם נוגעת נכון. וגם אני יחסית מופנמת, ולא מסוגלת שוב לספר למישו חדש מהתחלה את סיפור חיי... בהתחלה חשבתי שזה קשור לתוכן השיחה. אבל- לא. גם בהקשרים מכל הסוגים, היה לי לא נוח שם. דברנו על מה שמפריע, וזה היה נראה שהיא באה לקראתי, אבל פתאום מצאתי איך היא ממשיכה במה שהפריעה לי, רק בדרך שונה... אפשרות א'- לעזוב, ולהיות ממש לבד,בתקיעות.=זה קשה אפשרות ב'- להיות שם איתה = זה קשה. אז מה יכול להקל? לעזור? והלואי- לפתור? איך יוצאים מקשיי טיפול של אמביולנטיות? יש סכוי לזה?

הי שיטל נשמע שהקשר באמת אמביוולנטי. לעיתים היא נוגעת, ולפעמים מפספסת,מפחידה או מכעיסה. אני חושבת שצריך גם להמשיך לדבר על כל רגשותייך, לבדוק בכל פעם מה הכעיס או הפחיד או איפה זה הרגיש לך לא נכון, גם במקביל לבדוק האם זה קורה לך בעוד מקומות, וגם לנסות לקשר להיסטוריה ולהתפתחות.. אולי הבנה של הכל ביחד תאפשר לצאת מהפלונטר. בברכה, ענבל

הצעתך לדבר על כל הרגשות נשמעת נכונה. בהקשר ובהגיון של מטפל המרגיש חופשי כי מוביל בטיפול. אבל לגבי, ההצעה לא מעשית כלל! כי כשאמרתי לה כבר בעבר מה אני חשה אצלה, הוספתי שזה גם מלחמה על כל מילה... (כתבתי שאני יחסית מופנמת) וכשאני מבקרת,רק רומזת, בעדינות, ממש לא יכולה מול הפנים הנפגעות שלה... היא רגישה לעצמה בעוצמות. כך שתאור מדויק לכל פספוס שלה- מפחיד או מכעיס, ייאש ויבעיר אותה להחזיר לי במרירות פי 10, ואני חלשה מידי לקבל את זה. מה עושים? יש עוד אופציה?