שבת שלום

חברי וחברות פורום יקרים: מאחלת לכולנו שבת שלום, ננוח קצת ונשוב להיפגש ביום ראשון. ענבל

הי ענבל, אני ממשיכה לקרוא בעקביות, ואת עקבית בתשובותייך המדהימות, בעיני לכולם, ללא קשר לנוכחות המצטברת. אני מאוד מתגעגעת, אלייך (או לפחות לדמות הוירטואלית שלך), אך לא לכתיבה בפורום. רגע של חולשה תפס אותי ואחרי יומיים של מאבקים עצמיים, הנה נשברתי ואני כותבת. אבל הצורך הוא שונה, אני לא צריכה להיעזר ולהיתמך (כאילו ברור שאני צריכה אבל אני מנתבת את זה למקומות שונים מהפורום), אלא דווקא לחזק אותך בדרך עבודתך, שאמנם יוצרת משהו ממכר, לפחות עבורי, אבל דברים ממכרים הם תמיד טובים (מאוד) בהשפעתם המיידית, וזה תלוי בצרכן אם הוא יתמכר או לא...ואולי הצורך הוא גם להזכיר לך שאני קיימת. מכיוון שאני לא רוצה להפוך את המעידה הזאת לחזרה לשימוש מלא, אודה לך אם או לא תפרסמי, או לא תעני, או תעני תשובה מאוד סגורה שלא דורשת מענה ממני. תודה רבה, ושבת שלום, דורותי נ.ב.- חייבת להוסיף שיר חופים הם לפעמים /מילים: נתן יונתן חופים הם לפעמים געגועים לנחל. ראיתי פעם חוף שנחל עזבו עם לב שבור של חול ואבן. והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול להישאר נטוש ובלי כוחות ממש כמו חוף. גם הצדפים כמו חופים, כמו הרוח גם הצדפים הם לפעמים געגועים לבית שתמיד אהבנו אשר היה ורק הים שר לבדו שם את שיריו כך בין צדפי לבו של האדם שרים לו נעוריו. וכדי לסיים בנימה אופטימית- אם יש לי געגועים למשהו טוב, זה אומר שיש לי קצת הפנמות שלו, שפעם היה טוב, אז יכול גם להיות... לא?

הי, אני שמחה לשמוע שאת בטוב ומנתבת את צרכייך למקומות בו הם מקבלים מענה. לא יכולה שלא לפרסם את תגובתך ואת השיר המקסים שצירפת, מקווה שתשובתי הינה סגורה מספיק. תודה לך על סיום הודעתך, אני מסכימה בהחלט - יכול להיות טוב. ממני - ענבל

ענבל את מתוקה אמיתית...