שלום ענבל,

רציתי לשתף אותך , הבוקר המטפל שלי הודיע לי, כי בקיץ הוא יוצא לחו"ל לתקופה של שבעה שבועות. מה שאומר שעד אחרי החגים, לא נפגש. עוד הוסיף ואמר,שאין לו מושג עד כמה יהיה זמין למיילים,מה שברור הוא שלא נוכל לקבוע מראש יום או שעה לשיחה או כתיבה. עד אוגוסט יש עוד זמן, ואני מנסה לשמור על סוג של אופטימיות. אבל האמת, זה די "פצצה" עבורי. ההמילה הראשונה עליה חשבתי כשיצאתי מהחדר זה :" אמאלה". כן זה מפחיד. מפחידים אותי השבועות שלפני-איך נעבור אותם, עד כמה זה יהפוך להיות הנושא המדובר, עד כמה הטיפול בצל הפרידה הזמנית יהיה נסבל עבורי. מפחידה אותי התקופה עצמה. 7 שבועות זה לא מעט. אני אדם שמיצר סיפורים בלי סוף בשבוע אחד. כיום אנחנו נפגשים פעמיים בשבוע, ואם היה אפשר הייתי ודאי רוצה יותר. גם אחרי שנה בטיפול דו שבועי, אני עדיין חשה שבכל תחום שכבר עלה ודובר, יש עדיין הרבה מה לדבר ועל מה לעבוד. ןפתאום למצוא את עצמי בלעדיו, זה משהו שלא הייתי רוצה שיקרה. מפחידה אותי גם התקופה שאחרי, איך יהיה? מבחינתי, מבחינתו.. אולי אני לא ארצה לחזור. אולי אחזור ואצטרך לבנות דברים מהתחלה. אולי הסביבה שלי תשכנע אותי לא לחזור ולנצל את ההזדמנות לפרידה סופית. שם בפנים עמוק, כואב ולוחץ. ואני רק רוצה להתפרק ולבכות, ואני כ"כ זקוקה לנחמה וחיזוקים. ענבל, תוכלי לספר לי מנסיונך? יצא לך לצאת לחופשה ארוכה? איך היה לך ולמטפולים שלך עם זה? האם שמרתם על קשר במהלך החופשה? האם המטופלים לא עזבו במהלכה? האם הצלחתם להמשיך את הטיפול מאותה נקודה שסימתם?? אשמח לתובנות בנושא. תודה, מיקי.

הי מיקי קודם כל – הצטערתי לשמוע... ברשותך, לא אשתף מניסיוני האישי בהקשר הזה. אני יכולה לומר באופן כללי שבטיפול ע"י מטפלות הפסקות ארוכות קורות בד"כ בהקשר של חופשות לידה, וזה אכן לא פשוט - רובן חוזרות לעבודה בערך אחרי חודש – חודש וחצי בדיוק בשל ההבנה שזה פרק זמן ארוך וקשה גם כך. אני חושבת ששבעה שבועות זה אכן המון זמן, במיוחד בטיפול של פעמיים בשבוע, אבל זה אפשרי לשרידה. זה בהחלט משהו לעבד ולהתמודד איתו, זה בהחלט יהווה חלק חשוב מהטיפול בתקופה שלפני ואחרי, אבל אפשר גם לגדול מההזדמנות הזו. איתך, ענבל