לענבל

זה שיר פרידה... החלטה קצת אימפולסיבית, אבל שחשבתי עליה הרבה בעבר. אני עוזבת את הפורום, ואת כל המדיום הזה ממקום של שליטה. אני בוחרת לעזוב. אני מרגישה שנוצר איתך קשר מאוד מיוחד. היכולת שלך להיכנס לליבו של האחר, להיות איתו שם, להרגיש את רגשותיו, לאשר לו אותם ולהיות אמפטית, היא מדהימה (ופגשתי עשרות פסיכולוגים בחיי כך שיש לי מקור רב להשוואה). אני מרגישה שלמדתי המון ממך.ודווקא יכולתך המדהימה ליצור קשרים היתה בעוכרי. אני לא צריכה לספר לך על המשמעויות של קשר עבורי, ולכן הדחייה שחוויתי היתה קשה מנשוא. עדיין כלום לא ברור לי, מה קרה אז, מה קרה לאחרונה שקיבלת אותי חזרה, אבל כנראה שבאמת לעולם לא אבין, ואולי לא צריך להבין הכל בחיים (את רואה, למדתי- לשחרר קצת שליטה). אני מרגישה שבשבוע האחרון קיבלתי ממך המון, וזה שוב מתחיל לגרות בי את המקומות הכואבים, ובהמשך מעורר כמיהה וחמדנות (במובן הקלייני, לא התנכי) אין סופית. לצד הרגשות האלו מתעוררת חרדה ענקית שמא יידחה. בניגוד לטיפול ששם אמור להיווצר קשר בטוח, כאן זה לעולם לא יקרה, והאופציה שיידחה פעם נוספת קיימת ונוכחת באוויר. וזה הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה שוב (למרות שאני מעולה בשחזור טראומות). נתת לי המון אמפטיה ותמיכה, ואפשרת לי להבין המון מהתהליכים שאני עוברת בטיפול, וגם כשהיית בצד הרע של הפיצול שלי וכששנאתי אותך, זה אפשר לקשר ביני ובין המטפלת להתחזק- הבנתי כמה איתה זה כן קשר בטוח ואמיתי ולא ווירטואלי (בקיצור, היא עברה לצד החיובי כי את היית בשלילי). אני צריכה למצוא מישהו אהוב לשנוא עכשיו כדי שהטיפול יוכל להמשיך להתקדם לכיוון חיובי (בעצם זו חייבת להיות מישהי). ושיר לסיום- קצת ילדותי- אבל זה מה שיוצא בשעה הזאת (וממקום לא דיכאוני)- "מאחורי מסך- דרך חורי האישון מתגנבת פנימה- גם אל אותן עיניים הנוטפות חרון. רואה מסביבה כאבים וחרדה רבה, מתערבבת, נוגעת ומרגיעה, בצאתה היא כפופה, כשקמצוץ מכאבינו נושאת היא על גבה. אז תודה לך ענבל על תהליכי הכיוונון ועל הרגישות שפעמה שכן ללא קיומך, פעמון כאבינו לא היה נשמע." מקווה שאצליח לעמוד בהצהרותיי ולא להשתתף בפורומים עוד לעולם, מרגישה שיש לי עוד המון ללמוד ולקבל מהמקום הזה, אבל שעדיף לעזוב כשטוב ולא לחכות שייגמר ברע. אז באמת תודה, למרות כל הכעסים שהיו (ואולי עודם ישנם), מצליחה לראות את המון הטוב שקיבלתי לצידם. אז להתראות, יעל\רוח רפאים\סיגל\שלומית\דורותי - אדם, אישה, ילדה, יתומה.

דורותי שלום אני שמחה שהחלטת לעזוב מתוך חוזק ומתוך שליטה. שמחה שזה קורה מתוך הטוב ולא מתוך העלבון והפגיעה. זו ההזדמנות גם להתנצל על הדחייה ההיא, ולהודות על ההזדמנות השניה הזו שהיתה לנו, גם על ההזדמנות להיפרד אחרת, הדדית. יש משהו ברעיון שהמרחק מהפורום יאפשר לך להתקרב אל המטפלת, אני מקווה שזה יצליח ויענה על הציפיה. מבחינתי הדלת פתוחה, אם תרצי לחזור או סתם להגיח, אבל אני מאחלת לך מכל הלב הצלחה בהחלטה שלקחת. תודה גם לך, ענבל