אוף...

למה אחרי כל פגישה טובה, צריכה לבוא אחת כזו שתקלקל את החגיגה... ולמה כל שאלה שנשאלת ,ישר מביאה את המטפל למצוא משמעויות עלומות, והכי מרגיז- למצוא את הכעס שעומד מאחורי השאלה. לא, אל תכריח אותי להרגיש כועסת כשאני לא, כי עכשיו אני כבר כן... מתוסכלת, מיואשת. לא משנה מה אני ארגיש בסוף הפגישה, היא תמיד תסתיים לה בזמן, ואני אשאר כמעט שבוע שלם עם תחושת התסכול בעקבותיה.אשאר להתמודד עמם בעצמי. חבל שאי אפשר להגיע למצב שמטופל יעזוב את החדר בתחושה טובה.

הי מיקי כמובן שאפשר לסיים את הפגישה בהרגשה טובה - והרי בזה התחלת את הודעתך, לא? שיש גם פגישות כאלה? אני חשובת שסיום הפגישה בפני עצמו הוא לעיתים קשה, 'זורק' לחוויות של נטישה, המעבר מהביחד ללבד, לעוד שבוע שלם של התמודדות אחרי 50 דקות של תמיכה.. לא קל. הרבה פעמים גם פגישות טובות מסתיימות בטעם מר בדיוק בגלל הקושי שבסיום עצמו. נסי להפריד בין פגישה לא טובה לפגישה טובה עם חוויה לא טובה בסיום. ענבל

אפשר לבקש את התיחסותך לחלק הראשון של דברי ,בענין הכעס? זה משהו שמאד מטריד אותי.