דחייה=מוות

ענבל שלום, היום הייתי ממש בדיכאון, פרצתי בבכי במקומות לא מותאמים, הייתי כל כך מוצפת ולא הצלחתי להירגע. כתבתי למטפלת שלא אגיע שבוע הבא. והיא כתבה לי "בסדר" ושאם אתחרט אודיע לה. כל כך התאכזבתי (ואני יודעת שאני תמיד מצפה לשמוע תשובה מסוימת ושאף אחד לא קורא את מחשבותיי) רציתי שאפילו תכתוב משהו קטן על כך שזו לא דחייה ושאם אגיע לא אצטרך להתעמת עם דחייה.ואחר כך בהמשך היום שמעתי רק סיפורים על אנשים כל כך נורמטיביים, שהחיים שלהם כל כך מסודרים ויציבים (גם רגשית, גם כלכלית) וזה גרם לי להרגיש כל כך רע. כל כך דפוקה, שאין לי סיכוי בעולם הזה. בא לי שתכתבי לי שזה לא נשמע לך דחייה, אבל מצד שני אני כבר יודעת שאני מנהלת דיאלוג עם עצמי. בא לי למות, אני מרגישה שאני לא יכולה יותר, שהסבל הוא בלתי אפשרי, ושאין טעם לקרב הזה. חלמתי שאני מנסה לחתוך את היד עם סכין כבדה של קצבים ונכרתת לי כל היד. בא לי לחתוך, אבל אני מרגישה מטומטמת עם המניפולציות האלו. או למות או להיות במקום טוב- לא באמצע! יש עצות? הזדהות? אמפתיה? חיבה? אני נראית לך מטופלת שאפשר לחבב אותה? או שאני חופרת ותלותית יותר מדי? אני רק רוצה שהיא תאהב אותי, ואם היא רוצה לאמץ אותי אני לא אתנגד- אני מוכנה לעשות בייביסיטר ונקיונות, ואני מבשלת טוב... זה בעולם הפנטזיה,כשאני חושבת על זה ברצינות זה הדבר האחרון שאני רוצה, אני מתה מפחד שלא אפגוש אותה ברחוב בטעות. אז מה עושים עם הפער הזה בין שני העולמות? מדוכאת עד אין קץ שלומית- שונאת את השם הזה! נראה לי שאעבור לרעות... ותודה.

שלומית (לעת עתה) שלום, שוב את מתארת התנהגות הפוכה לרצונך האמיתי – את שבורה, אולי זקוקה יותר מכל לפגישה עם המטפלת, ובמקום זה מתקשרת לבטל. כשהיא נענית לרצונך (הגלוי) את מתאכזבת מזה שאינה מבינה את רצונך האמיתי (הסמוי). אפילו מטפלים אינם קוראי מחשבות. זה הזמן להתחיל לחשוב לפני פעולה : האם זה באמת מה שאני רוצה? (אותו כלל לגבי החיתוך) החזיקי מעמד, ענבל

שלום ענבל, במקרה הזה אני לא מסכימה איתך. כתבתי במייל שהודעתי בו שלא אבוא שאני מפחדת להתעמת עם דחייה, אז לא צריך להיות גאון כדי להבין את המסר ה"סמוי" של האקטינג אאוט שלי. כמו כן, גם בהודעה שלי אלייך ביקשתי באופן מאוד גלוי אמפטיה ולא קיבלתי אותה, מלבד בשתי מילים האחרונות שכתבת "תחזיקי מעמד". גם כאן לא היית צריכה לקרוא את מחשבותיי כדי להבין מה אני רוצה לשמוע- כתבתי את זה בבירור. עכשיו, ברור לי שלא עשית זאת מכוונה רעה, אז מה בי כל כך מקשה להיות איתי, לחבב אותי, לתת לי אמפטיה? אשמח למענה כנה (שוב מבקשת בצורה די ברורה) דורותי (שלומית לשעבר)- זהו פעם אחרונה- מבטיחה!