פסק זמן

ענבל, מה את חושבת על מי שלא בא לו ללכת לעבודה והוא נשאר בבית? היו תקופות שזה היה קורה לי הרבה. היום כבר פחות, אבל עדיין- כל כמה זמן אני צריכה לפרוש. להתקשר לומר שאני חולה, למרות שאני לא, ולנוח בבית. לא תמיד אני עושה משהו כשאני נשארת- אני באמת בעיקר פורשת מהיומיום. יש ימים ותקופות שאני מרגישה קצת מותשת.. האם זה אומר שאני רצה בקצב שלא מתאים לי רוב הזמן? האם אנשים גדולים פורשים ככה לפעמים? או שזו פריבילגיה של ילדי בי"ס, שיכולים לעשות פרצוף פינוק לאמא ולבקש יום חופש בבית? ואולי זה פשוט פינוק?... ויש עניינים אובייקטיביים שמטרידים אותי כרגע, שאולי יכולים להסביר, וגם- לא הכי נוח לי כרגע במקום העבודה ממנו פרשתי היום (אני עובדת בכמה), אז אולי גם זה הסבר.. ובכל זאת, מעבר להסברים, אני יודעת שלהישאר בבית זה רע ולא יודעת אם יש עוד אנשים כמוני שלפעמים לוקחים פסק זמן מדומה. האם זה עושה אותי ילדה קטנה? האם זה מקובל? אמא שלי ודאי הייתה אומרת שזה פינוק.. היא כנראה צודקת.. ולא הזכרתי את המחיר הכלכלי של ימי מחלה מדומים.. זה עושה לי חשק ללכת לישון.. בדיוק בגלל זה לא טוב להשאר פה לבד איתי.. (ומאידך.. אני באמת צריכה את זה קצת) מה את חושבת? האם אנשים מתפקדים גם מבריזים לפעמים? ל.

גם אני עושה את זה אחת ל.... החיים הם אינטנסיביים מאוד, היומיום עמוס לעייפה דרישות בלתי פוסקות מכל הכיוונים אז תפרגני לעצמך יום חופש/יום מחלה/יום מנוחה מעת לעת. לא קרה כלום. בטח ובטח אם את עובדת בכמה עבודות.... את חייבת נקודות יציאה להתרעננות, כמו נהג שנוהג שעות ארוכות בכביש ועוצר להתרעננות בתחנות הדלק....

ל. שלום גם אנשים מתפקדים מבריזים לפעמים סתם כדי לנוח.. השאלה, כמו תמיד, היא מה המינון. כשזה מפעם לפעם – זה בסדר. כשזה כמה ימים ברצף ולעיתים תכופות – צריך לבדוק מה הסיבה. מנוחה נעימה ומחזקת, ענבל