יש לי הרגשה

שרק להודעות ההמשך של אחרים את עונה. אני לא מדברת על הפעם האחרונה (שרק בגלל שביקשתי ממך, ענית לי עליה), אלא בכלל. כמו כן, מאז כל המלחמות שהיו כאן, את התרחקת, התגובות יותר לקוניות וכשמבקשים ממך קצת יותר עומק לשחות בו, את ישר מצהירה שאני צריכה להבין שהפורום הוא לא טיפול (באמת לא שמתי לב לזה). בהמשך למה שכתבת לי, ומה אם אין מישהו שמקשיב, ומה אם אין שם אף אחד, אז גם צריך לשתוק ולא לצעוק בכדי שישמעו סוף סוף? בפגישה האחרונה שאלתי את המטפלת שלי על בן הזוג שלה בגלל שאני במצב אחר בחיים ממנה. היא כמובן לא ענתה לי על פרט שהוא ביוגרפי גרידא... לא יודעת למה אני מספרת את זה... ואיך זה בכלל קשור... אני מבקשת שלא תצנזרי אותי. נ.ב הפורום הפך להרבה יותר פרוזאי ופחות פיוטי ואני שונאת להיות פרוזאית מידי...

שלום יפעת לא אתווכח עם תחושותייך ולא עם ניתוחך הספרותי את אופי הפורום. אומר רק את עמדתי - אופן ניהול הפורום שונה על מנת שיהיה יותר רגוע ויותר מקצועי, במילותייך- נטול מלחמות. יש לכך מחירים וביניהן - צנזורה. יש כאן מקום לכולם, אבל לא להכל. בהמשך לשיחתנו - אם זה שממול לא מקשיב, על אחת כמה וכמה לא יעזור לצעוק.. ובקשר למטפלת - זה נורא קשה לא לקבל תשובה לשאלה. מקווה שגם אם לא קיבלת תשובה, קיבלת התייחסות לשאלתך - גם זה סוג של מענה (אני יודעת שאינו מספק). בברכה, ענבל