הטיפול הפסיכולוגי שלי!

עד לפני כשנה הייתי בטיפול פסיכולוגי (שנמשך כמה שנים), שעזבתי בגלל שהרגשתי תלות מאוד חזקה במטפל. כל מה שההיתי צריכה זה לשמוע קצת אמפתיה מכיוון המטפל, ויכולתי להפסיק כל פעילות בחיים שלי ולהתמכר לזה. וזה מה שקרה, אפשר להגיד שהפסקתי לחיות למשך כמה שנים, כי כל החיים שלי היו הטיפול עצמו, כעיסוק ותחביב! כל כך שמחתי שהפסקתי את הטיפול בזמנו, והיום אני פוחדת לחזור על אותו מצב ולכן לא אפנה יותר לטיפול. אפשר בהחלט להצביע על נקודות שהטיפול השפיע עליי לטובה, אבל בסה"כ ראיתי איך אני שוקעת בתוך הטיפול כסוג של חיים משל עצמם ומפסיקה לקיים כל פעילות חברתית, כי לא היה לי צורך בפעילות חברתית - הכל קיבלתי במסגרת הטיפול! היום אני בוכה על השנים האבודות שבזבזתי, ועל העובדה שאני מוצאת שבעבר היו לי יותר חיים מאשר היום, ועל כך שאני לא מוצאת היום שום טעם וריח לחיים

שלום רות, קראתי בעיון ובעניין את הודעתך ולמרות שאני לא רואה בסופה סימן שאלה, אני מרשה לעצמי להגיב בשתי הערות קצרות: א. רגרסיה בטיפול היא תופעה מוכרת. בדרך כלל אפשר לנצלה לטובת המטופל ואנו אף קוראים לה "רגרסיה בשירות האני". ואולם, קיימים בהחלט מקרים שהטיפול תופס את מקומם של החיים עצמם, אלא שזו בדרך כלל בחירה של המטופל ולא של המטפל. כפי שאת כותבת, באותה תקופה הטיפול היה עיסוקך ואף תחביבך ותחביב, לפחות, אנו בוחרים. ב. הקינה שלך על השנים האבודות היא בהחלט עצובה, ואולם אין זה דבר בלתי הפיך ומה שחשוב יותר החיים בכלל וחיי הרגש בפרט הם הרבה יותר רב-גורמיים, כלומר, אינם יכולים להיות מוסברים ע"י גורם אחד בלבד, וזה מה שאת מנסה לעשות כשאת תולה את כל האחריות למצבך הנוכחי בטיפול הממושך שעברת. עדיין פתוחות בפנייך אפשרויות רבות, בין אם זה לפנות לטיפול שונה מזה שעברת, למשל טיפול קצר מועד ממוקד ובין אם זה יהיה באמצעות גיוס הכוחות שיש לך והתובנות שרכשת באותן טיפול כדי להציב לעצמך מטרות ולהשיגן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מדהים, זה בדיוק הסיפור שלי. בא לך להתכתב?

ועוד צ'ק ועוד צ'ק ולפעמים הם בכלל רוצים מזומן וככה עוברות להם מספר שנים והמונה ממשיך לדפוק. ובסוף היועץ המכובד בפורום אומר שזה בחירה שלך וזה באשמתך ולא באשמת המטפל ומציע לך שיטות טיפול אחרות כדי שהמונה ימשיך לדפוק אצל מישהו אחר בשיטת טיפול אחרת. ואם באמת לא בא לך ונשבר לך לגמרי היועץ מציע לך להתמודד בכוחות עצמך. אז למה לכל השדים והרוחות לא הציעו לך ולאחרים להתמודד בעצמם על ההתחלה לפני שמונה התחיל לדפוק ?

וכל המנגנון הטיפולי הזה שנמתח כמו מסטיק... אני מוכנה להתערב שאני יכולה להמשיך ולהגיע לטיפול עשרים שנה והמטפלת לא תרמוז לשניה שאולי הגיע הזמן להפסיק.... אחרי הכל, אם אנחנו שם, אז סימן שאנחנו עדיין צריכים להיות שם... כמה שזה מצחיק שאתה קונה לעצמך כרטיס כניסה למלכודת הזו בכל פעם מחדש... זה כמו סמים- אם החלטת לנסות זה על אחריותך, ואם התמכרת- אז זו בעיה שלך! (מי בכלל ביקש ממך לנסות??? המטפלים נקיי כפיים, צחורים כשלג...) וזה לא שאני טוענת שהטיפול לא עוזר. לדעתי הוא מאוד עוזר. אבל ניתן לעשות אותו הרבה יותר מהיר ואינטנסיבי ויעיל מבלי לאבד גרם מאיכותו ומבלי להביא את המטופל למצב כ"כ קיצוני של תלות נפשית. אבל זה לא משרת את הצרכים הכלכליים של כל אותם מכובדים בקליניקות הפרטיות שרוצים לקצור את הבציר של מאתיים שנות לימוד עם סמינרים והתמחויות והשתלמויות למיניהם... למה מה, הם פראיירים כמונו???... ובכלל, לאלמנט הטיפולי בכללותו יש גוון חולני משהו - זה מה שקורה שתלות אנושית, מתן עזרה ואינטרסים אישיים מתערבבים יחד לעיסה בלתי ברורה ולא מוגדרת שנקראת "טיפול פסיכואנליטי"...

תשמע זה לא מדוייק שהמונה דופק, ואיך שאתה מציג את זה אז כל הטיפול הזה הוא חרטה אחת גדולה כי בסוף מתמכרים ונדפקים, זה לא ככה!!!! זה תלוי על איזה מטפל נופלים זה כ"כ לא הוגן ההכללה הזו. ואם קראת את מה שכתבתי לה אז תראה שאני באתי מאותו מקום, אבל יחד עם זה הטיפול שעברתי הוא החוויה הכי מדהימה בחיי. וכי הפסיכולוגית שמקסימה שלי לא נתנה לי ליפול לאובססיה הזו. וכן זה אובססיה לשבת ולחשוב כל הזמן על המטפלת שלך וכמה מתגעגעים אלייה, ומתי כבר יגיע הפגישה , וכמה אוהבים אותה וכמה קשה להגיד קאט ולעזוב... אז אני חולה על הפסיכולוגית שלי אבל אני כיום לא אובססבית למחשבות ולגעגועים. אני מתגעגעת וחייה ועושה ומבלה ועובדת... אני לא תקועה במחשבות עלייה כל הזמן, כי זה לא מביא אותי לשום מקום חוץ מלרגרסיה ותקיעה בטיפול. וידעים משהו- אני לא רוצה להתקע, באתי אלייה כדי להחלץ ולא להתקע. אז רות תמצאי לך באמת מטפלת או מטפל אחר שיעזרו לך לא להתקע בחיים=טיפול ויעזרו לך למצוא לעצמך את הדרך בחיים שהיא מ ח ו ץ לטיפול!!!!!! ומיכל חבל שתתכתבי על זה כי זה רק מכניס אותך לזה יותר ויותר... מצטערת אם הכעסתי כמה אנשים אבל זו דעתי ואני לא חושבת שטיפול בהכרח תוקע. תלוי מי המטפל ומי המטופל ועד כמה הם זורמים ביחד ומבינים אחד את השני...

שלום לך עצוב לי לשמוע את סיפורך ולצערי זו לא פעם ראשונה שאני שומע דברים אלו עצתי- נסי לקחת את ההצלחות שקבלת מהטיפול, ולהתעלם מהתכונות "הרעות" שנוצרו בטיפול זה הייתי מיעץ לך קודם כל את עדיין חיה- ולכן אל תבכי על שנים אבודות, אלה תתחילי לחיות מחדש- כל יום שאת עסוקה בלחשוב על שנותיך האבודות את למעשה מאבדת עוד יום נסי מה שאני עושה- כל בוקר אני נולד מחדש! מה שהיה אתמול איני יכול לשנות אותו הוא כבר שייך לעבר, ולכן אני קם בבוקר- ומתחיל את יומי מהמקום הכי נקי ומזוכך-הזריחה ומשם פשוט מחייך כול היום וחי אותו כי גם אותו הוכל לחיות רק פעם אחת, ומחר גם הוא יהיה בעברי ומחוץ להישג ידי נסי וראי איזו פלאים זה יעשה לך

שלום לכל המגיבים, מי שאינו מטפל ואינו מטופל והיה קורא את הדברים מן הצד, היה עלול לקבל את הרושם שמדובר בטיפול כפוי. זה קצת מזכיר את האנשים המתלוננים על איכות התכניות בטלוויזיה ושוכחים שלטלוויזיה יש מתג on/off. אף אחד לא מחייב אף אחד ללכת לשיחות טיפולית, לא כל שכן להתמיד בהן אם הוא מרגיש שאינן עוזרות לא, קל וחומר אם הוא מרגיש שהן מזיקות לו. הפנייה המקורית כללה אמביוולנציה עמוקה של הפונה ביחס לטיפול. מן הסתם, אם יחסה היה שלילי באופן חד-משמעי היא הייתה עוזבת את הטיפול. אני מכיר היטב את הטענה שטיפול מעודד תלות, אך מעולם לא ראיתי מטפל רץ ברחובות ומשכנע אנשים שאינם מעוניינים בשירותיו לבוא לטיפול. אם המטופל מרגיש שהטיפול פועל לרעתו, הוא יכול לדון בכך אם המטפל, לעבור למטפל אחר או לעזוב את הטיפול. אפשר להאשים את המטפל בכל מיני דברים, אך לא בהכרחת המטופל להישאר בטיפול בניגוד לרצונו. זו גישה קורבנית להפליא, המסירה מן המטופל כל אחריות בקשר לקבלת החלטות על עתידו שלו. קיימים בהחלט מצבים בהם מטפל מתקשה לקבל החלטה של המטופל על עזיבה ומנסה לשכנעו להישאר. אני מצאתי דרך זו כבלתי-יעילה ואינני נוהג אף פעם לערער על החלטתו של המטופל, אלא לכבדה וכמובן, להשאיר לו דלת פתוחה לחזור, אם וכאשר יחוש אחרת. מחלק מהדברים כאן עלול להיווצר הרושם כאילו המטפלים הם חבורת רמאים שעשו יד אחת לנצל כלכלית את המטופלים באופן ציני. האם אתם באמת ניתנים לשכנוע בקלות כזו? חבר'ה, קחו קצת אחריות על עצמכם. הקשיים נוצרו לפני תחילת הטיפול ולא בגללו והדלת פתוחה בשני הכיוונים תמיד. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי, דבר ראשון בתור אחת שהייתה שם לתקופה קצרה, אני יודעת שזה נורא לא בריא להתמכר ככה לטיפול. אבל אני חושבת שאם היה לך מטפל הגון ומקצועי הוא לא היה מאפשר לזה לקרות בכלל. אסור לך לתת לטיפול להשתלט על חייך כיוון שהפסיכולוג והקליניקה וכל מה שמסביב הינם חלק נילווה וחשוב לחיים, אך לא החיים עצמם. וודאי שלא, כי זה לא הדדי, כלומר לפסיכולוג שלך יש חיים משלו. מה גם שאת הולכת אליו כדי לפתח את חייך שמ ח ו ץ לקליניקה ולא בפנים ולכן הרעיון שהטיפול יהיה החיים, הוא בעצם כנגד כל הרעיון הבסיסי של הטיפול עצמו שאומר לפתח את מה שמחוץ לקליניקה. אני חושבת שאם את רוצה לחזור לפסיכולוג אז תחזרי למישהו אחר. אני יכולה להגיד לך שכשהייתי במקום ההוא הפסי... שלי באופן שמעורר גאווה לא נתנה לי להפוך את הטיפול לחיים עצמם. היא נלחמה בזה בצורות שהכעיסו את נישמתי אך ממחשבה לאחור היו נכונות וטובות לי. כזה פסיכולוג את צריכה!!! בהצלחה אני

היי, דבר ראשון בתור אחת שהייתה שם לתקופה קצרה, אני יודעת שזה נורא לא בריא להתמכר ככה לטיפול. אבל אני חושבת שאם היה לך מטפל הגון ומקצועי הוא לא היה מאפשר לזה לקרות בכלל. אסור לך לתת לטיפול להשתלט על חייך כיוון שהפסיכולוג והקליניקה וכל מה שמסביב הינם חלק נילווה וחשוב לחיים, אך לא החיים עצמם. וודאי שלא, כי זה לא הדדי, כלומר לפסיכולוג שלך יש חיים משלו. מה גם שאת הולכת אליו כדי לפתח את חייך שמ ח ו ץ לקליניקה ולא בפנים ולכן הרעיון שהטיפול יהיה החיים, הוא בעצם כנגד כל הרעיון הבסיסי של הטיפול עצמו שאומר לפתח את מה שמחוץ לקליניקה. אני חושבת שאם את רוצה לחזור לפסיכולוג אז תחזרי למישהו אחר. אני יכולה להגיד לך שכשהייתי במקום ההוא הפסי... שלי באופן שמעורר גאווה לא נתנה לי להפוך את הטיפול לחיים עצמם. היא נלחמה בזה בצורות שהכעיסו את נישמתי אך ממחשבה לאחור היו נכונות וטובות לי. כזה פסיכולוג את צריכה!!! בהצלחה אני

המטפל שלי עושה לי אחד לחצי שנה הפסקה של חודש, וזה עובד מצויין.