ניסיון נוסף

שלום, הייתה לי בעבר מטפלת לא רעה, שמשהו בקשר איתה לא היה לגמרי זה. היו די הרבה כשלים אמפטיים, גם אם נתנה לי לא מעט, ובתקופות קשות בעולם שבחוץ היה גם הרבה כאב סביב זה שלא הצליחה להיות בעניינים ולזכור ארועים חשובים, או לתת תוקף לכאב שהרגשתי. הקשר המשמעותי יותר בינינו נוהל בדמיון שלי- השלמתי בעצמי את מה שהיא לא הבינה שאני זקוקה לו (הכלה, הבנה, חיבה, תוקף לקשיים וכו' וכו'). עם המטפלת הנוכחית זה אחר לגמרי. אני מקבלת את כל אלה במינונים שאני לא מורגלת בהם בשום מקום, ותשומת הלב שלה ואהבתה ממלאים אותי התרגשות גדולה וגם עצב. ובכל זאת... משהו קטן בי לא מרפה מהקודמת- אני עדיין סוג של נחושה להבין מה השתבש ולמה. למה לא הצלחתי בסיבוב הקודם, למרות כל המאמצים שלי לקרב, להתקרב, להסביר. אומר יותר מזה- הארועים הקשים של הטיפול הפחות מוצלח נסובו סביב מחלתה של אימי בסרטן. עכשיו כשהיא שוב חולה, על אף הכשלים הכל כך רבים, אני חושבת לפעמים להתקשר אליה ולעדכן אותה.. למרות שברור לי שהתגובות הסתמיות/לקוניות שלה יכאיבו לי מאוד וברור לי שהמטפלת הנוכחית היא המטפלת איתה ארצה לגדול ולהזדקן. למה קשה לי כל כך להרפות מקלקולים? כאילו חייבת להבין מה השתבש ולמה. להסביר את עצמי. מאלף סיבות הגיוני יותר להרפות וללכת, אבל אני לא יכולה. לא בטוחה אם זו ממש אובססיביות (ואולי כאן יש סימן שאלה), אני פשוט מרגישה שלא יכול להיות שמשהו שאני משקיעה בו כל כך הרבה לא יצליח וגם לא יזוז לשום כיוון. איך מרפים? ולמה דווקא קלקולים קושרים אותי כל כך למקום? כל תגובה לא מדויקת רק קושרת אותי יותר, בניסיון לגרום לה להיות מדויקת יותר בסיבוב הבא. אשמח לשמוע את מחשבותייך או עצתך. בתודה, ל.

שלום ל., אני שומעת דרך הודעתך את הכאב – על מה שהיה ואיננו עוד, על מה שמעולם לא היה אבל כה רצית (עדיין רוצה) שיהיה, על ההחמצה ועל חוסר היכולת להשלים איתה, הרצון לתקן בכל מחיר רק לא להשאיר את זה כך... לצד זה, אני חושבת שאת צודקת, שזה משהו להתאבל עליו ולהניח לו. חשוב יותר הוא הטיפול כיום ושם צריך גם לדבר על מה שאת מרגישה כלפי הטיפול הקודם, לעבד את זה בטיפול הקיים, המיטיב, המותאם, ולא לחזור ולנסות לתקן במקום בו נוצר הפצע, מקום שאיננו טיפולי עוד עבורך. השתמשי בטיפול שלך - הוא נשמע מקום בו אפשר לתקן קלקולים ולהשתחרר מהם. ענבל

לילך- קודם כול שתדעי שאני מאוד אוהבת לקרוא אותך ותמיד מאוד מצליחה להתחבר למילים שלך:) מה שאת כותבת על הטיפול הראשון שלך מאוד מזכיר לי את מה שקורה אצלי בטיפול (הראשון הארוך והיחיד שהייתי בו בחיי). גם אצלה הזיכרון והיכולת להבין אותי זה ממש לא הצד החזק שלה וכן יש לה גם צדדים טובים (כבר מצאתי את עצמי מספרת לה דברים כל כל בסיסים בפעם ה-5 ). וגם לי כל כך קשה להרפות ואני כל כך נאחזת בזה שאולי בפגישה הבאה זה יהיה שונה(וזה לא).את צריכה לשמוח שיש לך מקום אחר ושונה (אני חושבת שאם שוב זה היה קורה זה יכל להיות מאוד מתסכל)באמת נשמע לי הקלה להיות במקום כזה אבל אני יכולה להבין את הצורך שלך לשתף את הקודמת (ואולי להראות שאת יכולה גם אחרת אז למה זה לא הצליח- או שזה סתם פירוש שלי). ענבל- איך באמת אפשר להניח לדברים כאלה ולהמשיך האלה כשנמצאים בתוך המערבולת הזאת שכל כך צריכים ומנסים וזה כל כך לא מצליח שוב ושוב ושוב?

הי לילך איזה כיף לראות אותך פה שוב... ניסיון נוסף זו כותרת ממש טובה, גם ניסיון נוסף פה,גם אולי לחזור לפעמיים בשבוע בטיפול. כפי שאת יודעת אני כבר יותר מחודש מנסה שוב בטיפול ,ולמרות לא מעט חששות ושיחות על הנושא, בינתיים זה מרגיש ממש טוב ונכון וגם אחר מהפעם הקודמת. אולי באמת שווה לעשות ניסיון נוסף בכל מיני מקומות... טוב אז סוף שבוע נעים, ואיזה כיף שאת כאן וגם המטפלת שלי חוזרת מהחופש ביום ראשון מרגיש הרבה פחות לבד... דנה

מ.מ ודנה יקרות, כל כך אני שמחה שבאתן... אין לכן מושג.. תקופה ארוכה הרגשתי קצת הומלסית, בצד בפינה.. התחלתי לנסח הודעות פרידה מכאן שוב, באמת היה לי קשה. המילים האוהדות שלכן מרפאות אותי קצת.. באמת תודה. מ.מ יקרה, קשה מאוד לדעת מתי מספיק, אם בכלל... לא אנסה אפילו לתת עצות בעניין הזה, כי זה כל כך אישי ושונה מאחד לאחר. למרות כל כך הרבה אי דיוקים, וזה שכמעט שנתיים לא הייתי בטוחה אם היא מחבבת אותי, משהו בה כנראה בכל זאת היה טוב כי נשארתי. ולמרות שלא ידעתי אם אני אוהבת אותה או לא, כי היא הייתה שונה ממני בהרבה דברים, כי לא הבנתי מה היא אומרת, כי המילים שבחרה בהן לא דיברו אליי והרגישו תפלות.. המון סיבות כמו שאת רואה, למרות כל זה, הייתה שם עבודה טיפולית לכל דבר, והנוכחות שלה בתוכי הייתה משמעותית. האם לא הייתי מעדיפה שהמטפלת הנוכחית תהיה המטפלת הראשונה שלי? ללא ספק. אני מאוד מצטערת שלא עטפה אותי אז היא. החלטתי לעזוב את הגברת שלי כשהרגשתי שלעולם זה לא ירפה מהשיחה שלנו, שלא באמת אצליח לסלוח לה או להבין ושהיא כבר לא תוכל לתקן. שמה שפספסה היה כל כך גדול שתמיד ירדוף אותנו, שתמיד יעורר בי כעס וגם כשתהיה טובה לי, זה לא יספיק. חיץ תמיד יעמוד בינינו. אז החלטתי שצריך לנסות שוב במקום אחר. אבל אצל כל אחד הקו עובר במקום אחר, ועד שלא בטוחים לא עוזבים.. כך לפחות אני חושבת.. אבל שוב, אצל כל אחד זה אחרת.. ודנה יקרה, חשבתי עליך המון במהלך החג... שאלתי את עצמי איך עבר החג, איך היה לארח את כולם ומה שלום אמא.. ניסיתי לספר לך מוקדם יותר איך היה החג שלי- היה לי חג ממש קשה. אנסה לספר שוב בהזדמנות נוספת, זה פשוט מתיש וקשה לי. לא הצלחנו לשוחח.. אינני יודעת מדוע. אסתפק בזה. ניסיון שני זו אכן כותרת שמתאימה גם לי. מרגישה הקלה לראות אותך. ושמחה מאוד לשמוע שהטיפול מחזיק אותך כמו שהוא מחזיק. לפעמים דברים צריכים להבשיל קצת בתוכנו כדי שנוכל באמת להיעזר.. לפעמים זה גם דברים שלא ברור מהם.. טיפול מוצלח מרגיש לי כמו נס לפעמים. המטפלת שלי מופלאה בעיניי. באמת שאף אחת אחרת לא הייתה יכולה להרגיש קרובה כמוה. אני באמת ברת מזל. היום הלכתי ממנה והיה לי כל כך קשה לעזוב. הרגשתי שאני לא יודעת איך אבל אני חייבת למצוא דרך ולבוא אליה שוב, פעם נוספת בשבוע. היה לי ממש עצוב וקשה לקום מהספה.. ליד הדלת היא ליטפה אותי, החמודה הזאת. כאילו הרגישה כמה אני רוצה להישאר. כמה אני אוהבת אותה. כמה אני מעריכה אותה. אני חושבת שאסיים כאן... ארוך מאוד כבר ככה. תודה רבה שכתבתן, והלוואי והצלחתי לכתוב בחזרה ל.