יום הולדת

יש לי יום הולדת, אני כבר שעה וחצי לא מצליחה להפסיק לבכות.יש הכל ואין כלום. החוסרים כל כך בולטים, כל סימן לאהבה נמחק על ידי אותה אהבה שאין, ואותה כל כך הייתי רוצה.איך מסתדרים עם האין, איך לומדים לקבל אותו? להשלים עימו? איך חיים איתו? אני מרגישה שזה קרב, והוא מנצח. כבר אין לי כוח יותר.

שלום סיגל, יום הולדת, כמו החגים שזה עתה עברנו, זה לא תמיד אירוע משמח.. הרבה פעמים זה באמת זמן של חשבון נפש, "ספירת מלאי" כזו, של מה שיש ומה שאין.. לפעמים ה'אין' יותר בולט. יש שיר חסידי כזה, 'מוכרחים להיות שמח'... זה לא נכון. מותר גם להיות עצובים. גם ביום הולדת. רק רצוי שלא לבד. אם יש אהבה, או סימן אהבה, היצמדי אליה. ולו רק כדי לצלוח את היום הזה. מחר יהיה יום רגיל. ואת תהיי קצת יותר גדולה. מותר לי לאחל מזל טוב בכל זאת? ענבל