שאלה

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

05/04/2010 | 11:49 | מאת: לילית

אני ובעלי די מסתדרים הוא אדם קצת נוקשה, אני לעומת זאת וותרנית ונוחה, הבעיה היחידה היא שאני לא יכולה להשאר אדישה למראה חיות נטושות וסובלות, אני משתדלת לא להגזים, יש לנו בסה"כ כלב אחד ושני חתולים שחיים בחצר ולא בתוך הבית. (היו פעמים שהוא "העלים" חיות שאספתי, ולמרות שכעסתי מאוד, לא עשיתי מזה עניין גדול וויתרתי לו בסופו של דבר. לאחרונה מצאתי, או יותר נכון מצא אותי גור חתולים, כמובן שהדבר מכעיס אותו מאוד, הוא כועס עלי, צועק מעליב וכיו"ב. השאלה שלי היא האם אני צריכה להרגיש שאני לא בסדר כי אני מרחמת קצת יותר מהאדם הממוצע על חיות קטנות חסרות אונים? בעניין הזה ילדינו בד"כ לטובתי, וגם זה כמובן מעורר בו כעס שאני לא מחנכת טוב את הילדים.

06/04/2010 | 18:31 | מאת: ענבל חזקיה-חלפון

שלום לך לילית, זוגיות זה תמיד מסובך, כי שניים הם לא אחד, וכל אחד מגיע עם אופיו,על יתרונותיו וחסרונותיו.. נשמע שאת מקבלת את בעלך כפי שהוא, על הנוקשות שלו. בעלי חיים נטושים – זו החולשה שלך.. האם הוא יכול לקבל זאת? אין נכון ולא נכון, צודק וטועה, בדברים האלה. השאלה היא רק עם מה את מוכנה לחיות, עם מה הוא מוכן לחיות.. בעל כועס או חתול עזוב – איך אפשר לבחור? לכל החלטה רווח ומחיר. כמובן שאת לא צריכה להרגיש לא בסדר על מה שאת מרגישה, על חמלתך לבעלי חיים. אבל כשאת 'מאמצת' בע"ח, זה כבר עניין משפחתי – ועל זה אתם צריכים לדבר, ביניכם, ולקבל החלטות משותפות. בהצלחה, ענבל

06/04/2010 | 23:37 | מאת: לילית

זו בדיוק הבעייה, אצלנו השיתוף מתבטא בזה שאני תמיד מסכימה להכל, איך שהו אין לי כל כך רצונות, ושום דבר לא נראה לי ממש חשוב כדי להתווכח או לריב עליו, הוא מדבר ואני מהנהנת. יהיה לי קשה להציג את העמדה שלי בנושא, כי זה בא ממקום רגשי ולא רציונאלי.בינתיים, החתלתול נשאר. וכמובן תודה לך. לילית

מנהל פורום פסיכותרפיה