ספקות

היי, אני ליאן, רווקה בת 29. אני הולכת לטיפול כדי שאוכל להתקדם לנישואין. הבעיה היא שהמטפלת שאני הולכת אליה, היא דמות נערצת עם הילה רבה, ושם של מומחית ומצליחנית. ולכן, קשה לי לעזוב אותה, למרות שאני לא ממש מסמפטת אותה. המילה שלה לא משכנעת אותי. ואין לי איתה כמיה. התגובות שלה מעצבנות אותי, לא משנה ההקשר. ואני באופי כן זורמת עם אנשים כלבבי. אבל אליה יש לי משהו אנטי.השאלות שלה לפעמים "מגרדות" והיא מעלה נושאים שאני רוצה לשכוח ולא לכאוב סתם.חשוב לצין שיש לי כן מעט חיבה אליה ואני חוזרת ממנה בהקלה מסוימת, אבל שזה מתפוגג אני רק כועסת, על הכסף שהוצאתי סתם. בקיצור מה עושים? ממשיכים כדי להשיג את המטרה(נישואין) ומרגישים נחותה שהולכים כי אין ברירה, או מפסיקים ודי?

שלום ליאן החיבה שיש לך כלפי המטפלת חשובה ואת יוצאת ממנה בתחושת הקלה. נשמע גם שנעשית עבודה טיפולית במקומות הרלוונטיים, שהם הרבה פעמים באמת מגרדים וכואבים. מהודעתך עולה, שהקושי מופיע דווקא בהיעדרה ולא עם נוכחותה, אז עולות גם תחושות הנחיתות, הכעס וכו'. ייתכן שכדאי לבדוק מה קורה להרגשה הטובה שהיא מתפוגגת לך, אפילו הייתי אומרת מתחלפת לך, כשאת רחוקה ממנה. המלצתי צפויה - לדבר על זה איתה. בהצלחה, ענבל

בקשר למה שכתבת שכדאי לבדוק מה קורה להרגשה הטובה שהיא מתפוגגת והמלצתך לדבר על זה איתה- אני ממש נבוכה- כי כשאני מתחילה לבקר את המטפלת, היא ממש נפגעת. והיא אומרת שזה קשה לה וצריכה להזהר עכשיו, אולי נזהרת קצת באופן יחסי, אבל למעשה תמיד יוצא לה משהו חד, רעיל ופוגע בתגובה(כי ברור שנפגעה מהבקורת) כך שאני חוששת לבקר אותה היא תחזיר לי מנה אפיים פוגעת. אז מה כן ניתן לעשות?