"לבל יהיה עלי יומי הרגל"

על מה בדיוק את כועסת ענבל? ההודעות האחרונות שלך מאוד קשוחות, ענייניות וחסרות סבלנות (?). נורא קשה לי להיות בתקשורת ככה... החלטות כאלו נוקשות, אין איזו אלומת אור שתאיר גם דרכים אחרות, נסבלות יותר? בהמשך להודעותיך האחרונות (לדנה למשל), הן אכן מגלות שאין בך התחסדות וצביעות וצורך להציג את עצמך כמישהי ללא מתום ודופי, כמו שרבים מהקולגות שלך אוהבים להציג את עצמם. יחד עם זאת, הן עוררו בי דאגה מסוימת באשר לסלקציה של המעשה הטיפולי. ושוב זה מחזיר אותי לאידיאולוגית הכוח והנרמול: מי ראוי לקבל טיפול ומי לא? את מי בא לי לעכל ואת מי לא. זה לוקח אותנו הן למישור הנפשי והן לסדר הכלכלי... ועוד שאלה - האם את כועסת עלי? האם פגעתי בך באיזשהו אופן? אשמח למענה... נ.ב אני עדיין אוהבת אותך ומקבלת אותך, גם כשאת "רגילה", אבל אל תשכחי את מילותיה של לאה גולדברג: "לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום, לבל יהיה עלי יומי הרגל"

יפעת שלום, מנסה לענות לך ולא מצליחה, טכנית. זו הודעת בדיקה. ענבל

יפעת שלום, הודעותיי האחרונות כאן הן: קשוחות - אולי ענייניות - כמעט תמיד חסרות סבלנות - לעולם לא האם אני כועסת? - כבר לא.

שלחת המון הודעות ביממה האחרונה, לא אוכל להעלות את כולן. אני תוהה מדוע הודעותיי המכבדות והכנות מעוררות בך השתלחות זועמת ואילו ההתעלמות דווקא מולידה פייסנות וחמלה. כפי שאת כבר יודעת, אני סבורה שהקשר הטיפולי אינו מהות הטיפול כי אם המטרה הטיפולית. כנ"ל כאן - צריך להפסיק לדבר 'על' הפורום ולהמשיך לקיים אותו.