פיקציה

הפורום הזה דוחה אותי, מקיא אותי מתוכו. משעמדתי על מנגנוני הפיקציה ועל ייצורה, איני יכולה להחזיק ב"ממשי".

שלום יפעת... האם התסריט הזה לא חוזר על עצמו שוב...? נורא בקלות אפשר לפרש כל הגבלה כדחייה. נורא בקלות אפשר להעביר כל אלמנט בעולם דרך המסננת של ביקורת התרבות ולהפוך אתו לשקרי וכוזב. גם שירה ואומנות. דרך אותה מסננת ביקורתית את יכולה להוציא את הפואטיקה משירה, מיחסים, מאמונה, מתקווה. ואז מה? הכל נראה כבר אותו דבר. יפעת- את הבמאית הראשית של התמונה אותה את מקבלת בסוף. אני לא מרגישה שאני משתפת פעולה עם איזו קונספירציה- ובכל זאת רואה את אותה מציאות שאת רואה בעיניים קצת אחרות (ואני עדה יפעת שהפעם המציאות של הפורום השתנתה). התגובות שאת מקבלת פה מאנשים לא באות רק מקנאה כפי שאת נוטה לפרש. חלקן כפי שראית באות מדאגה אפילו לשלומך. ומהפריזמה שלי על כל פנים- אני מרגישה שאת משתמשת במרחב הזה באופן לא נכון- באופן שרק מעצים את הקושי שלך. ולכולם יש פה קשיים- אחרת לא היינו פה. אבל לדעת להעזר זה גם לדעת לעשות ויתורים- ולא רק ממקום של תבוסה- אלא ממקום של פינוי מקום. בשביל להעזר צריך לפנות מקום לשני שיוכל לעשות זאת. וכרגע את לא ממש מפנה מקום לא לענבל ולא לשאר. זאת אומרת את כן, אבל לא באופן עקבי. בשביל להעזר באמת יש צורך בעיקר לפנות מקום למציאות. גם לה יש מקום.

את צודקת. לא מסוגלת לפנות מקום. לא יכולה אפילו. ויש לי את הסיבות שלי. נעמי, בכל מקום סיפי שכזה, על פי תהום, את פתאום מופיעה נעמדת כחיץ וזאת מתוך כוונה לעצור את ההידרדרות. אני חושבת שזה ממש מעשה אצילי...