סיעוד נפשי לחולה צעיר שמצבו לא ישתפר

שלום וברכה. יש לי חבר בן גילי, 30 (אין מדובר בהומוסקסואליות, רק לשם דיוק התשובה). לפי שנה חלה, וכתוצאה מכך שריריו התנוונו, כושר הדיבור כמעט אבד, והמחלה עשויה רק להחמיר. אין יודעים את החיידק הגורם ואין יודעים את הפתרון. הכרתי אותו רק במצב הנוכחי, אנו ידידים בקושי כמה שבועות. א)הפניתי שאלה זו גם לבירור האם אפשר לבקרו מבלי להידבק, אך לעניינו... ב)מלבד לשוחח איתו על דיומא, איך מתמודדים יחד איתו על גזר-דין של מוות מייצור בן מיקרון, כעונש על זיהום קל? איך אני אמור לנהוג? בן-אדם ששוכב מול הטלויזיה כל היום? אני מנסה לצאת איתו לשכונה. האם לטפח בו אהבה לחיים? יש איזה רעיון?

מצטער על השעה המאוחרת, אך הערב עלה בי הרעיון שאולי המחלה מידבקת, ואני מחפש פורום מתאים להיבט זה של השאלה... זו בעיה אמיתית שאני מתייסר בה לנוכח סבל של ידיד. קיוויתי שנהיה ישועה אחד לרעהו, אני מגמגם, בטיפול חוזר ואני יכול "להתאמן" איתו\"עליו". מה אגיד לו אם לא אוכל לבקרו יותר, מפאת חשש הידבקות, כלומר שיש קביעה סופית שהמחלה עדיו מסוכנת? מה יהה אז? נראה לי שהודעה זו קשה כפליים.

שלום, לפי תיאוריך, מחלתו של חברך אינה מידבקת. סביר להניח שמדובר בניוון שרירים. לגבי החלק הרפואי מומלץ להפנות את השאלה לפורום מחלות זיהומיות. לגבי הנושאים עליהם אפשר לשוחח עם חברך, אני מציע לפגוש אותו היכן שהוא נמצא כעת ורק להציע לו מדי פעם יציאה החוצה או שינוי אחר באורח חייו. אתה אומר שהוא צופה בטלוויזיה. אתה יכול להצטרף אליו לצפייה ולשוחח איתו על מה שאתם צופים בו, למשל. לפי תיאוריך, חברך לא נמצא בשלב של קבלת המחלה המתאים ליותר מכך, אך זכור שביקוריך במצבו הנוכחי תורמים לו רבות, ולפי דבריך, הם עשויים לתרום גם לך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין